ת"א 14390-04-09 חגאזי נ' חג'אזי ואח'

לפניי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, בגין תאונת דרכים שלטענת התובעת ארעה לה ביום 5.11.18.

הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, ולפיכך יש להידרש תחילה לסוגיית החבות. זו מתמקדת בענייננו בשאלה האם אכן נפגעה התובעת באירוע המתואר על-ידה, כטענתה, אם לאו, כטענת הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת).

תמצית טענות הצדדים:

1.גרסת התובעת הינה, בתמצית, כדלקמן: בבוקר יום ה- 05.11.2008 היא שהתה בביתה לבדה. גיסתה, היא הנתבעת 1 (להלן – שהירה), הגיעה לבקר את אימה (חמותה של התובעת) המתגוררת באותו מתחם מגורים. השתיים החליטו לנסוע לקניות ברכב משפחת התובעת, מסוג סובארו, אשר חנה בבית המשפחה. בשובן מהקניות, ישבה התובעת במושב האחורי מימין. שהירה עצרה את הרכב, והתובעת ירדה ממנו, ונעמדה בגבה לכיוון הרכב, בין גוף הרכב לדלת האחורית שנותרה פתוחה. שהירה לא הבחינה בכך, החלה בנסיעה לאחור ופגעה בה עם דלת הרכב. התובעת נפלה על ידה הימנית. שהירה הסיעה אותה מהמקום למרפאה בכפר, ומשם היא פונתה באמבולנס לבית החולים רמב"ם.

2.בבית החולים אובחנה התובעת כסובלת ממספר שברים במרפק ימין. היא אושפזה עד יום 14.11.08 ובמהלך האשפוז עברה ניתוח בו שוחזרו וקובעו השברים. לאחר שחרורה הייתה התובעת במעקב רפואי בקופת החולים ומרפאות החוץ בבית החולים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

3.הנתבעת הכחישה את נסיבות התאונה כפי שנטענו על-ידי התובעת. לטענתה, האירוע הנטען לא התרחש כלל והתובעת נפגעה בנסיבות שונות לחלוטין שאין להן זיקה לרכב.

4.יצויין כי המומחה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר שטארקר חיים, קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 23.5%, המורכבת מ- 15% נכות בגין הגבלת תנועות במרפק ימין ו- 10% נכות בגין הפרעה קלה בתפקוד של האמה ושורש כף יד ימין. במהלך חקירת המומחה ומשהוצגו לו מסמכים לפיהם התובעת נפגעה בעבר בשורש כף ידה הימנית, עובדה שלא הובאה לידיעתו בעת בדיקת התובעת, קבע המומחה כי יש להפחית את הנכות שקבע בחוות-דעתו בגין המגבלה בכף היד ולהעמידה על 2%.

הכרעה:

5.התובעת העידה בחקירה ראשית ונגדית בדבר נסיבות האירוע, ופירטה את גרסתה כפי שצויינה לעיל. גרסה זו נתמכה בעיקרה בגרסת שהירה, אשר העידה כי ביום האירוע נסעה עם התובעת לקניות; כששבו ירדה התובעת מהרכב; שהירה החלה לנסוע לאחור בנסיבות שהיא לא ידעה בדיוק להסביר, ואז שמעה צעקה וראתה את התובעת שכובה על הקרקע על ידה הימנית, ומשם פינתה אותה למרפאה. יצויין כי שהירה הודתה בחקירתה במשטרה כי פגעה בתובעת בנסיבות כאמור, והוגש נגדה כתב אישום לבהמ"ש לתעבורה. לאחר שהודתה בעובדות האישום, הורשעה שהירה ונגזר עליה עונש של פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 6 חודשים. במהלך ישיבת ההוכחות בתיק הוסכם כי הנתבעת רשאית להביא ראיות לסתור את ההרשעה האמורה.