קוהן נ' רחמים

לפני תביעה לחיוב בדמי שימוש ראויים.

בהתאם לפסק דין חלוט שניתן עוד ב- 1991, חויב הנתבע לפנות ולחדול מכל שימוש במתחם מקרקעין בהרצליה, אשר חלקו הארי בבעלות הנתבע וחלקו הופקע.

לטענת התובע, הפר הנתבע את פסק הדין, לא פינה כלל את המקרקעין, והוא הוסיף להחזיק בהם ולעשות בהם שימוש בלעדי עד למועד הגשת התביעה ב- 2014. במצב זה, טוען התובע שיש לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש במשך 7 השנים הסמוכות להגשת התביעה (2007 – 2014) המחושבים לפי הנזק שנגרם לתובע ולחילופין – לפי טובת ההנאה שצמחה לנתבע.

הנתבע איננו כופר בבעלות התובע על המגרש, אך טוען שפינה את מרבית המגרש וחדל מכל שימוש בו לפני שנים, עוד באוגוסט 2007, ואילו הבעלות בחלק קטן של המקרקעין בו החזיק בעת הגשת התביעה נתונה בכלל לעיריית הרצליה מאחר והופקעה מהתובע לפני שנים. במצב זה, טוען הנתבע, אין לתובע כלל זכות לפיצוי.

במוקד המחלוקות עומדת לפיכך מחלוקת עובדתית. המחלוקת בשאלה אם אכן פונה המגרש כטענת הנתבע, וככל שלא כן – מהם דמי השימוש הראויים בנסיבות אלו. עוד יש לברר אם עומדת לתובע הזכות לדמי שימוש גם באותו חלק מהמגרש שהופקע ובו הוסיף להחזיק הנתבע.

העובדות

1. התובע הינו אזרח ותושב ארצות הברית, יליד שנת 1928. התובע הוא גם הבעלים של מתחם מקרקעין בהרצליה בשטח של 1,782 מ"ר, חלקה 22 בגוש 6521 (להלן: "המקרקעין"). התובע רכש את הזכויות במקרקעין לפני שנים רבות ורשום כבעלים בלשכת רישום המקרקעין מאז 1971.

2. מצפון וממזרח למקרקעין, מצוי מתחם מקרקעין נוסף ובו מתגורר הנתבע עם בני משפחתו מזה שנים רבות. מתחם המקרקעין בו מתגורר הנתבע רשום כחלקות 5, 23, 28, 67 ו- 68 בגוש 6521. הבעלות על החלקות בהם מתגוררים הנתבע ובני משפחתו רשומה על שם עיריית הרצליה.

3. במהלך שנות ה- 80 של המאה שעברה, פורסמו תכניות מתאר אשר פצלו את המקרקעין והפקיעו חלקים מהם לצרכי ציבור. חלקה המזרחי של המקרקעין סומן כחלקה 22א ומשתרע על שטח כולל של 850 מ"ר, אשר מהם הוקצו 100 מ"ר שהופקעו לטובת עיריית הרצליה, כמיועדים להיות שטח ציבורי פתוח.

   כך איפה, בעקבות הפיצול וההפקעה, נותר התובע הבעלים של מגרש בשטח של 750 מ"ר, מגרש הגובל ממזרח ברחוב מצפה ים, ממערב ברחוב פנחס ספיר ומצפון במתחם בו מתגורר הנתבע. חלקה הדרומי של אותה חלקה תחום בגדר. חלקה 22א האמורה תכונה להלן: "המגרש". החלקה בשטח של 100 מ"ר ממזרח המגרש ואשר הופקעה על ידי עיריית הרצליה תכונה להלן: "השצ"פ".

4. בשנת 1988 הגיש הנתבע כנגד התובע תביעת פינוי (ת.א. 512/88 בבית משפט השלום בהרצליה). התביעה התקבלה ובפסק דין מיום 5.2.91 (להלן: "פסק הדין") נקבע שעל הנתבע לסלק את ידיו מהמגרש וכן להסיר ולסלק ממנו כל מבנה שבנה או הניח בו. ערעור על פסק הדין נדחה.

5. על אף פסק הדין המורה על פינוי המגרש, במשך שנים רבות לא פונה המגרש על ידי הנתבע והתובע נאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל. במסגרת הליכים אלו אף עתרה אמו של הנתבע, גב' נעימה רחמים אשר בינתיים הלכה לבית עולמה, לעיכוב ההליכים בטענה שהזכויות להחזיק במגרש נתונות דווקא לה, טענה שנדחתה בהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 2.6.03 (תיק הוצל"פ 08-17884-00-7).