ת"א 14264-09-16 מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלקלומברי ואח'

לפני בקשת הנתבעת שכנגד להורות על דחייתה על הסף של התביעה כנגדה מחמת התיישנות בהתאם לתקנה 101(א)(3). כן מתבקשת מחיקת הסעד ההצהרתי מחמת היותו סעד כספי באצטלה של סעד הצהרתי, ולחילופין לחייב התובע שכנגד בתשלום אגרה בגין הסעד המבוקש. עוד מתבקשת דחיית התביעה שכנגד בשל התנהגות חסרת תום לב של התובע שכנגד.

לטענת הנתבעת שכנגד, עילת התביעה התגבשה בשנת 2003 בעת הוצאת דרישת התשלום מטעם רשויות המס. דרישה בנוגע אליה ידע התובע שכנגד כבר בשנת 2003. סעיף 5 לחוק ההתיישנות , התשי"ח-1958 קובע כי בתביעה שאינה במקרקעין שמעת התגבשות העילה חלפו 7 שנים דינה להידחות על הסף. כיוון שבמקרה זה חלפו 13 שנים ממועד התגבשות העילה יש להורות על דחייתה.

לטענת הנתבעת שכנגד, החריג שבסעיף 4 לחוק ההתיישנות לא חל כיוון שנסיבות התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נובעות מנסיבות שונות ונפרדות ונושאן שונה לחלוטין כך שאין מניעה מהעלאת טענת התיישנות במקרה זה.

לטענת הנתבעת שכנגד, יש להורות על מחיקת התביעה שכנגד על הסף בהתאם לתקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: "התקנות" ) לפיה שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה תוך הזמן שנקבע , בית משפט רשאי להורות על מחיקתה. לפי סעיף 6 לכתב התביעה שכנגד מדבר על חיוב הנתבעת שכנגד לשלם את יתרת החוב ע"ס 98,400 ₪ למס שבח כך שלא מדובר בסעד הצהרתי אלא בסעד כספי בגינו יש לשלם אגרה שכן התובע שכנגד יכול לכמת את הסעד הכספי.

לטענת הנתבעת שכנגד , על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו הטבועה ולהורות על דחיית התביעה על הסף בגין חוסר תום ליבו של התובע שכנגד בכך שהסתיר מבית המשפט את עובדת התיישנות התביעה זה מכבר.

התובע שכנגד טוען, כי דין הבקשה על כל רכיביה להידחות, שכן לשיטתו מתקיימים התנאים שקבועים בסעיף 4 לחוק ההתיישנות המתירים את בירור המחלוקת גופה, על אף ההתיישנות. מדובר בתביעות שנושאן אחד והוא נובע מאותן נסיבות, הסכם המכר מיום 24.4.03.התביעה שכנגד לא יכולה לעמוד בפני עצמה, שכן הכרעה בתביעה העיקרית היא שתכריע את גורל התביעה שכנגד, כלומר, ככל ותדחה התביעה העיקרית על הנתבעת שכנגד יהיה לשלם את יתרת החוב.

לטענת התובע שכנגד בנוגע לטענה כי האגרה שולמה בחסר, שילם אגרה בסך 85,000 ₪ שמורכבים מהשבה של 7000 $, ו-5000 ₪ ששילם כשלא היה עליו לשלם ו-50,000 ₪ בגין עוגמ"ש. לטענתו איננו עותר לקבלת כספים או השבתם אלא להצהרה שתקבע שאיננו חב דבר. לטענתו, הטענה לסילוק התביעה בגין חוסר תום לב חסרת בסיס עובדתי ומשפטי ולכן דינה להידחות. עוד לטענתו, לעניין החריג שקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, הוא אינו חל כיוון שהתביעה העיקרית מדברת על חוב של התובע שכנגד ששולם ע"י הנתבע שכנגד ואילו התביעה שכנגד עניינה התרשלות עורך הדין. לכן, מדובר בשתי עילות שונות ואירועים שונים. כן נטען כי חיוב הנתבע שכנגד בחיוב מהווה סעד כספי לכל דבר.

דיון:

זכות הפניה לערכאות הנה זכות חוקתית מוגנת. בית המשפט העליון קבע כי מדובר בזכות בעלת פן מהותי ולא רק פרוצדוראלי ולכן יש לתת לבעל דין את יומו בבית המשפט. ראה לעניין זה רע"א 8864/99 ליאת אלנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תק-על 2000, שם נאמר כי: "כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע כי יש ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט. מושג זה נושא עמו תוכן מהותי ולא טכני בלבד ועניינו בקביעה כי תינתן לצד למשפט הזדמנות מלאה להעלות את טענותיו ביחס לשאלות העומדות למחלוקת בהליך נתון".

ככלל, בקשה לסילוק על הסף, תתקבל רק במקרים חריגים ומיוחדים:

"הסנקציה של מחיקה על הסף היא סנקציה מרחיקת לכת, אשר בית המשפט יעשה בה שימוש רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות" (ע"א 693/83 שמשון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו מ(2), 668, 271).

בית המשפט יורה על מחיקת התובענה על הסף רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד המבוקש שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה. (ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' מא' (1), 577, ע"א 642/89 עיזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה מו' (1), 470, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', מה (4), 18).

בעניינה של הבקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף בגין התיישנות בהתאם לסעיף 5 לחוק ההתיישנות, כיוון שהוגשה 13 שנים לאחר החתימה על הסכם המכר , הסכם שבגינו נדרש הנתבע לשלם מס שבח. עיון בטענות הצדדים ובכתבי הטענות מעלה כי מדובר בשתי תביעות שנסיבותיהן זהות, ולכן מתקיים בעניינם החריג שקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות . הנסיבות לתביעה העיקרית וגם הנסיבות לתביעה שכנגד הנן עסקת המכר מיום 24.4.03 ודיווח עו"ד אורזל לרשויות מיסוי המקרקעין בשנת 2003. לאור האמור מדובר בתביעה שכנגד ותביעה עיקרית שנושאן אחד והן נובעות מאותן נסיבות ולכן מועד ביצוע התשלום ע"י חברת הביטוח, איננו מקים לנתבע שכנגד טעמים לחריגה מהוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות. לפיכך הבקשה לדחיית התביעה בגין התיישנותה נדחית.

בעניינה של הבקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, לאור טענת הנתבעת שכנגד שהתביעה שכנגד הוגשה רק לאחר הגשת התביעה כנגדה ולכן זו מעידה על חוסר תום לב של התובע שכנגד. טענה זו נדחית שכן לא ניתן בשלב מקדמי זה לבחון את תום ליבו של התובע שכנגד.

בעניינה של הבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף בגין אי תשלום אגרה מספקת, הרי שזו מתקבלת במובן זה שעל התובע שכנגד לשלם את אגרה בגין סכום החוב האמור , שכן עיון בסעיף 6א לכתב התביעה שכנגד מלמד כי מדובר בבקשה לסעד הצהרתי שקובע כי לתובע שכנגד יתרת חוב בסך 98,400 לרשויות המס , חוב שבגינו עותר התובע שכנגד שבית המשפט יצהיר כי יתרת חובו הנ"ל תשולם ע"י הנתבע שכנגד. כיוון ומדובר בכספים אותם יהיה על התובע שכנגד לשלם ככל ותביעתו תדחה אזי מדובר בתביעה כספית עליה יש לשלם אגרה בהתאם לתקנות. התובע שכנגד ישלם אגרה בגין סכום החוב הנטען לרשויות המס , תוך 30 יום.

אין צו להוצאות בשלב זה.