ת"א 14264-03-16 סימן טוב נ' בנק הפועלים בע"מ

1.ביום 28.12.16 הגיש המבקש "בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים" (בקשה 2), בגדרה עתר למתן צו המחייב את המשיב לגלות שלושה מסמכים, שעצם קיומם אינו שנוי במחלוקת, ולתת למבקש לעיין בהם. המסמכים הם:

א.המלצת החסר של מחלקת המחקר מטעם המשיב אשר מצוינת בשיחת הייעוץ מיום 21.12.2009.

ב.המלצת "פסגות" לרכישת המניה המצוינת בשיחת הייעוץ מיום 14.10.2010.

ג.המלצת "פסגות" לרכישת המניה המצוינת בשיחת הייעוץ מיום 20.10.2010.

2.בנימוקי הבקשה נטען, כי מדובר במסמכים רלוונטיים, הנמצאים בשליטתו של המשיב. עוד נטען, כי גם במקרה של מסמכים פנימיים של בנק וככל שהם רלוונטיים לתביעה נגדו, בתי המשפט הורו לבנקים לגלותם בפני לקוחותיהם.

3.בתגובתו מיום 12.1.17 התנגד המשיב לבקשה. בנימוקי התגובה נטען, כי שניים מן המסמכים שגילויים מבוקש (שתי ההמלצות של "פסגות") אינם בנמצא בידי הבנק, ואילו המסמך השלישי הוא מסמך פנימי של הבנק אשר הלקוח אינו זכאי לקבלו, ואינו רלוונטי לעניינים השנויים במחלוקת בתובענה (הכוונה להמלצת חסר של מחלקת המחקר).

4.לאחר עיון בנימוקי הבקשה, התגובה והתשובה. באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

ראשית, סבורני כי מדובר במסמכים רלוונטיים. שכן כפי שטען ב"כ המבקש ובצדק, שאלת הרלוונטיות של מסמכים נבחנת על ידי בית המשפט באופן ליברלי. אין נדרש כי בשלב זה תהיה הרלוונטיות של המסמכים ודאית ודי כי מבקש הגילוי יצביע על כך שלמסמך עשויה להיות רלוונטיות.

שנית – נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם היא גילוי מרבי. לפי לשון תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 זכות העיון היא ברירת המחדל. אמנם, חריגה ממנה אפשרית בתנאים מסוימים כאשר הטעם לסירובו של בעל הדין לאפשר ליריבו עיון נמצא מוצדק על ידי בית המשפט. הצדקות לסירוב כזה יכולות להיות, בין היתר, טענה לפיה בעל הדין מחזיק במסמך המבוקש בתורת שומר, מורשה או סוכן, או שחל על המסמך חסיון שבדין (ראו: רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ. חברת ביצורית בע"מ, 26.5.13 וראו גם: רע"א 2498/07 מקורות חברת מים בע"מ נ. בר, 27.6.07).

במקרה עסקינן, באשר לשתי ההמלצות של "פסגות" –