ת"א 14238-03-15 אמון נ' רכבת ישראל בע"מ ואח'

בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

1. התובעת, ילידת שנת 1973, נפגעה ביום 28.12.2010 בעקבות שריפה שפרצה בתוך קרון רכבת בה נסעה. לטענתה, עקב ההמולה שארעה ברכבת, היא נפלה ואנשים מסביבה דרכו עליה ואגב כך סבלה משאיפת עשן וחרדה עקב החוויה הקשה שעברה.

2. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו עולה כי במהלך טיפולה ואשפוזה של התובעת בבית החולים היא פיתחה סימני חרדה ונבדקה ע"י פסיכיאטר שאבחן "הפרעת דחק חריפה" ACUTE STERSS REACTION והמליץ על טיפול תרופתי והמשך מעקב וטיפול אצל פסיכיאטר.

   לתיק הוגש מסמך הנושא תאריך 30.10.2011 (עשרה חודשים לאחר התאונה), לפיו מאז אירוע השריפה ברכבת התובעת סובלת ממצב רוח ירוד, הפרעות בשינה, חוסר תפקוד, סף תסכול נמוך ונטייה לעצבנות יתר. בבדיקתה, כך נכתב, בלטו תסמינים פוסט טראומטיים. בחודש 12.2013 היא נבדקה ע"י מטפל משפחתי מוסמך ועפ"י הסיכום שהוגש היא סובלת מאז התאונה מפחדים וחרדות, חוסר אונים, הפרעות בשינה והומלץ על קבלת טיפול מתאים.

3. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים הוגשו ע"י ב"כ התובעת שני מסמכים עדכניים - הראשון תיעוד ביקור התובעת במרכז לבריאות הנפש מזרע מיום 10.9.2014, לפיו היא מוכרת למרפאה מיום 21.8.2011 לאחר שינויים שהתפתחו במצבה הנפשי בעקבות התאונה ברכבת. לפי מסמך זה, התובעת מתקשה לחזור לעצמה, סובלת משחזורים בהקיץ של האירוע, הפרעות מרובות בשינה, מצב רוח ירוד ומתקשה לתפקד. ממסמך זה עולה כי התובעת הייתה במעקב לא סדיר במרפאה ובבדיקתה מאותו יום נראתה במתח ואי שקט, אפקט מתוח וחרד והומלץ לה על מעקב רפואי ונטילת טיפול תרופתי.

   המסמך השני ניתן ע"י רופא משפחה ביום 15.1.2015 ולפיו היא סובלת מאי שקט ופחדים, חולשה וסיוטי לילה, מצבה הנפשי ירוד, ובחודשיים האחרונים מצבה אף הוחמר.

4. לטעמי, די בתיעוד הרפואי שהוגש כדי ללמד על ראשית ראיה לנכות בתחום הנפשי, ואף אם לא הוגש תיעוד רפואי בין השנים 2011 ל – 2013 הרי שמהמסמכים שהוגשו ובעיקר המסמך מהמרפאה לבריאות הנפש ניתן ללמוד כי התובעת היתה במעקב למן התאונה.

   הטענה כי שני המסמכים האחרונים 'הוזמנו' לצורכי התיק אין בה ממש ומכל מקום אין בה כדי לחסום את המינוי, הן לאור תוכנם של מסמכים אלה והן לאור הרושם העולה מהמסמך האחרון, לפיו התובעת לא היתה מעוניינת בביקור והיא הגיעה לקופ"ח רק לאחר "דרבון של אחותה".

   טענת הנתבעת הנוגעת לעברה הרפואי/נפשי של התובעת, ודאי שאין בה לחסום את המינוי ואף לא להוות שיקול לעניין שכרו של המומחה, זאת בשל דלות המסמכים בעניין זה (הוגש מסמך בודד משנת 2003 שאין בו ממצאים חד משמעיים).

5. לאור האמור, אני נעתרת לבקשה ומורה על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי. הנתבעת תשא בשכרו של המומחה.

   החלטה פורמלית בדבר המינוי תינתן במקביל להחלטה זו.

   המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.