ת"א 14227-10-10 כהן ואח' נ' דן ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד הנובעות שתיהן מהסכם שכירות שנכרת בין הצדדים. התביעה העיקרית היא לתשלום דמי שכירות והוצאות אחזקה שונות בגין בית שהתובעות השכירו לנתבעים. היות והתובעות נקטו בהליכי הוצאה לפועל לשם פינוי הנתבעים, הרי שהן תובעות גם את עלות הפינוי ופיצויי בגין הנזקים שהנתבעים גרמו לבית לטענתן, ובסך הכול עומדת תביעתן על סך של 600,000 ₪. בתביעה שכנגד טוענים הנתבעים כי היו רשאים לקזז מדמי השכירות את ההוצאות שהוציאו לצורך תחזוקת והשבחת הבית והם תובעים החזר של הוצאות אלו, בנוסף לפיצויי בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שהתובעות גמרו להם, לטענתם.

רקע עובדתי:

2.התובעת 1 היא הבעלים של דירה מסוג קוטג' בן 7 חדרים ברח משה שרת 22 בירושלים (להלן: "הבית"), והתובעת 2 היא חברה בבעלותה המלאה (להלן: "התובעות").

3.ביום 23.6.1996 השכירו התובעות את הבית לנתבעת 3, וזאת לצורך מגורי הנתבעים 1 ו-4 שהינם בני זוג וילדיהם. הנתבע 2 הוא אחיו של הנתבע 1, ואין חולק כי הנתבעים 1 ו-2 חתמו על התחייבות אישית בכל הנוגע, להוצאות והנזקים הנובעים מהשכירות. הנתבעים 1 ו-2 אינם כופרים בחבותם מכוח הסכם השכירות, אך הנתבעים כולם טוענים שאין יריבות בין התובעות לנתבעת 4.

4. על פי הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים, השוכרים התחייבו לשלם לתובעות שכר דירה חודשי בסך 2,400 דולר, ובמועדים מאוחרים יותר היו הסכמות בעל פה בדבר שכר דירה נמוך יותר, בסך 2,000 דולר לחודש. אין חולק כי הנתבעים או מי מהם שילמו את דמי השכירות כמוסכם עד לחודש מרץ 2007 ואז הפסיקו כליל לשלם את שכר הדירה.

5.ביום 17.6.08 הגישו התובעות תביעה לפינוי הבית וסילוק ידם של הנתבעים מהנכס. נתבעים לא הגישו כתב הגנה, שכן לטענתם לא קיבלו את התביעה כלל, וביום 25.11.08 ניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה. לטענת הנתבעים בכל אותה תקופה לא היו כלל בארץ, אך המשיכו להחזיק בבית לצורכי מגוריהם, ולכן הופתעו מאוד כאשר שבו אליו בחודש דצמבר וגילו אדם זר אורז את חפציהם. בסיוע המשטרה הם עצרו את הליך הפינוי, שלא בוצע באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, והגישו בקשה לביטול פסק הדין.

6.פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בוטל נוכח תהיות וספקות אם אכן בוצעה המצאה לנתבעים, והנתבעים התגוננו כנגד תביעת הפינוי. בין יתר טענותיהם, טענו כי הפסיקו לשלם דמי שכירות בהסכמת התובעות, וזאת מכוח הסכם קיזוז שנערך בעל פה בין הצדדים. לטענת הנתבעים, הם השקיעו כספים רבים בנכס, והשביחו אותו בהסכמת התובעות, ולכן הייתה הסכמה כי לא ישלמו דמי שכירות.

7.כך או כך, בכל הנוגע לתביעת הפינוי הסכימו הנתבעים כי יינתן כנגדם פסק דין המורה על פינויים מן הנכס וזאת בתנאי שתינתן להם תקופה התארגנות מתאימה. בהסכמת הצדדים נקבע כי הנכס יפונה עד ליום 25.3.10.

8.אין חולק כי הנתבעים לא פינו את הנכס עד למועד המוסכם והתובעות פנו ללשכת ההוצאה לפועל לצורך פינוי הבית. הנתבעים התנגדו גם להליכים אלו, ולטענתם התובעות הסכימו להאריך את מועד הפינוי עד ליום 3.6.10. התובעות מכחישות כי הייתה הסכמה כאמור, וביום 1.6.10 נכנס נציג של לשכת ההוצאה לפועל לבית, והחל בביצוע הפינוי.