ת"א 14216-05-14 מפעלי קרור קר-פרי (1994),שותפות מוגבלת נ' סעידי

בפניי בקשה לעכוב הליכי התביעה, מחמת הליך תלוי ועומד, לאור הגשת תביעה חוזית ונזיקית לבית המשפט המחוזי, בגין הסכם התקשרות הקיים בין הצדדים. השאלה העומדת לדיון היא, האם הליך הנוסף שנפתח לאחר תובענה זו, מחייב עיכוב ההליכים בתביעה זו, שהיא תביעה שטרית, הנובעת מאותו הסכם?

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.המשיבה (להלן: החברה) הגישה תביעה זו כנגד הנתבע (להלן: סעידי), בגין המחאה שלא כובדה. ההמחאה נמסרה כחלק מתמורה מוסכמת למתן שירותי קירור לפירות, במסגרת הסכם בין הצדדים (להלן: ההסכם).

סעידי הגיש תביעה נפרדת בבית המשפט המחוזי (להלן: ההליך הנוסף) כנגד החברה בגין הפרת ההסכם ונזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מליקויים בשירות שניתן לו, בסכום של 2,842,773 ₪.

2.סעידי סבור כי יש מקום לבירור זכאותו לפיצוי, בטרם תתנהל התביעה דנן, שכן מדובר בעילות המבוססות על אותה התקשרות, דומות עד כדי זהות. השאלות בשני ההליכים כרוכות זו בזו, ועל כן טענותיו בתובענה זו יידונו ממילא בהליך הנוסף, שם מסגרת הדיון רחבה מזו שבהליך השטרי ולפיכך, ההכרעות בהליך הנוסף תייתרנה כמעט לחלוטין את ההכרעות ביק זה. לגישת סעידי, אם יקבע בית המשפט המחוזי כי החברה חייבות לו (ולשותפיו) כספים בשל נזקים שנגרמו, יש אפשרות ממשית כי יהיה בכך כדי להכריע את גורלה של התובענה דנן.

3.לטענת החברה, ביטול השיק הביא לעילה שטרית, והיא נפרדת מהעילה החוזית והנזיקית עליה מתבסס ההליך הנוסף. החברה טענה כי ביטול השיק נעשה בחוסר תום לב, ובכך הפר הנתבע את ההסכם ביניהם, ואף נמנע מהעברת התשלום הנדרש לשם דמי ביטוח לסחורה, והבקשה לעיכוב ההליכים בתיק זה נועדה להביא להתעשרותו ולקדם הסדרת פשרה עם חברת הביטוח. החברה סבורה כי ניתן לראות בתביעה השטרית שהגישה, בגין השיקים שחוללו, תביעה לאכיפת החיוב הכספי שהתחייב בו סעידי כלפיה על פי אותם שיקים.

אליבא דחברה, ניתן לדון בתביעה השטרית, וככל שתימצא צודקת, וסעידי יחוייב בהשלמת התמורה המוסכמת כפי שנקבעה בהסכם ביניהם, לא יהיה בכך משום מניעה לבירור טענות של סעידי להפרת ההסכם ו/או נזקים שנגרמו. בהליך הנוסף, ככל שיוכיח סעידי את טענותיו, יובא בחשבון בהליך הנוסף גם התשלום הנוסף הנדרש בתביעה דנן, במסגרת בירור הנזקים הנטענים על ידו.

דיון והכרעה

4.מאחר ומדובר באותם צדדים, כאשר בהליך הנוסף ישנם הן תובעים נוספים (שותפיו של סעידי), יש לבחון אם הכרעה בתיק אחד תייתר את ההכרעה בתיק האחר, ורק אם התשובה חיובית, יהיה מקום לבדוק אם מוצדק בנסיבות המקרה לעכב את ההליכים בתובענה זו.

אקדים ואומר כי בנסיבות המקרה, ולמרות שתביעה זו נפתחה לפני ההליך הנוסף, מצאתי כי ראוי להורות על עיכוב ההליכים בתובענה שבפניי, כפי שיפורט בהמשך.

5.בפסק הדין המנחה בע"א 9/75, אל-עוקבי נ. מינהל מקרקעי ישראל פ"ד כט (2) 477, 483 [1975] קבע בית המשפט העליון כך:

"כאמור, השאלה המרכזית בשתי התביעות היא זהה. אין להכביד על בתי המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי המשפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו עניין להגיע לתוצאות הפוכות".

כאמור בספרה של נ. זלצמן - מעשה בית דין בהליך האזרחי (רמות 1991), בע"מ 105 (סעיף 50):  

"הכלל של 'הליך תלוי ועומד' (lis alibi pendes) הוא פרי יצירת ההלכה הפסוקה. תחולתו בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בבתי-המשפט בשל אותה עילה.  לבעל הדין, הנתבע במקרה שלנו, עומדת במסגרת התובענה השנייה הטענה של 'הליך תלוי ועומד' בפני בית משפט אחר, ובכך בכוחו לגרום לעיכוב הדיון בתובענה השנייה עד למתן הכרעה בתובענה הראשונה".

אמנם, מדובר בעילות משפטיות שונות, כאשר כאן התביעה הינה תביעה שטרית, וההגנות בפניה מצומצמות יחסית, ובהליך הנוסף נדונה עילה אחרת של הפרת הסכם וגרימת נזקים. אולם, ניתנה לסעידי הרשות להתגונן מפני התביעה השטרית על בסיס טענת הקיזוז שהעלה, ואין חולק כי ההסכם בגינו ניתן השטר הוא זה שעל פיו טען סעידי שנגרמו לו נזקים.

עיון בשתי התובענות מעלה כי ישנה שאלה מקבילה העולה בשני ההליכים, והיא נוגעת להפרת ההסכם: אם הופר ואיזה צד אחראי להפרה. קשה לנתק את טענות התובעת ודרישתה לאכיפת ההסכם מטענות הנתבע כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם.

6.בהתאם להחלטה על מתן רשות להתגונן, כדי לדון ולהכריע בהליך זה, יהיה צורך לדון עניינית בטענת הקיזוז, משמע, בטענתו של סעידי כי החברה הפרה את ההסכם עמו וגרמה לו לנזקים משמעותיים. טענה זו בדיוק עומדת בבסיס ההליך הנוסף.