ת"א 14189-09-14 לייט צבי עבודות בניה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

עומדות ותלויות כרגע בקשות הנתבעים 1 ו-2 להפקדת ערובה ובקשות התובעת כלפי הנתבעים 1 ו-3 בנושא גילוי ועיון במסמכים, כמו גם בקשת הנתבעת 3 כלפי התובעת לגילוי ועיון במסמכים. ביחס לבקשות שהוגשו על ידי הנתבעים לסילוק על הסף מטעמים שונים (התיישנות, שיהוי, העדר יריבות ומעשה בית דין), כבר קבעתי כי אלה יידונו במסגרת שמיעת התיק לגופו וכי על רקע המסכת העובדתית הארוכה הרלוונטית לתביעה, אין מקום לדון בטענות אלה בנפרד וכטענות סף.

על רקע האמור, יש מקום לדון תחילה בבקשות להפקדת ערובה ורק לאחר מכן בבקשות בנושא המסמכים.

הנתבעים 1 ו-2 מסתמכים על סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999, הקובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי לתובעת אין יכולת כלכלית, היא הוכרזה כמוגבלת באמצעים והוטלו עיקולים על נכסיה. כמו כן, נטען כי מגזר דין שניתן כנגד מנהל התובעת בשנת 2010, עולה כי מנהל התובעת מצוי במצב של חיסרון כיס. לעניין סיכוי התביעה, טוענים הנתבעים הנ"ל כי אלה קלושים ביותר.

התובעת מנגד טוענת כי היא לא הוכרזה כמוגבלת באמצעים, כי התובעת הסירה את כל מחדליה כלפי רשות המיסים, כי מצבו הכלכלי של מנהל התובעת לא רלוונטי כלל ובוודאי לא מצבו הכלכלי בשנת 2010.

עם זאת, טוענת התובעת כי לנוכח רוחו ומגמתו של סעיף 353א' והפרשנות שניתנה לו, לא נראה לתובעת כי יש לה סיכוי סביר להוכיח לבית המשפט כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבעות 1 ו-2 אם התביעה תידחה.

לעניין סיכויי התביעה טוענת התובעת כי לנוכח הטענות כלפי הנתבעים 1 ו-2, קשה להאמין כי התביעה תדיחה כנגדם באופן מלא.

לפיכך, מבקשת התובעת כי בית המשפט לא יחייב אותה בערובה העולה על 5,000 ₪. הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי על רקע תגובת התובעת, ברור כי יש להורות על הפקדת ערובה וכי הסכום הראוי עולה בהרבה על 5,000 ₪ ויש להעמידו על לפחות 10% מהסכומים הנתבעים מאת הבנק ועל 35,000 ₪ ביחס לנתבעת 2.

על רקע האמור בתגובה, נותר לכאורה לדון רק בגובה הערובה. התביעה כנגד הבנק הועמדה על 406,000 ₪ וכנגד הנתבעת 2 על 296,400 ₪. הכלל לפי סעיף 353א' הנו חיוב בהפקדת ערובה אם החברה לא מוכיחה כי יהיה בידיה לשלם את ההוצאות אם התביעה תידחה או אם בית המשפט ראה כי נסיבות העניין אינן מצדיקות הפקדת ערובה.