ת"א 14154-09-14 אזולאי נ' עמיר בסול להובלות בע"מ ואח'

לפני בקשה דחופה למתן צו זמני המורה למשיב-כונס הנכסים עוה"ד אמיר בירמן להחזיר לחזקתו של המבקש משאית סקניה מ.ר 21-441-70, גרור רכין מ.ר. 93-501-71 וגרור עגלה מ.ר. 99-341-60 (להלן:"הרכבים התפוסים" או "המשאית" לפי העניין). כפי הנראה בפועל גרור מ.ר. 93-501-71 לא נתפס.

הכונס הגיש בקשה להתמנות ככונס נכסים טרם מתן אזהרה על הרכבים התפוסים בתור בא כוחו של הזוכה מר רוברט לאונרד פיליפס בתיק הוצל"פ (קריות) מס' 13-06163-14-5 שנפתח כנגד החייבת חברת עמיר בסול הובלות בע"מ. מדובר בתיק למימוש משכון כשהזוכה הוא מי שלטענתו הלווה כספים לחייבת לצורך רכישת הרכבים התפוסים.

טרם אכנס להכרעת הבקשה לגופה, יש לפרוש ולו בקליפת אגוז את הרקע והנסיבות שהובילו בסופו של יום להגשתה. יובהר כי טרם הוגש כתב תביעה, מדובר היה בדיון דחוף מאד והצדדים עדיין לא הספיקו (לטענתם) להביא ולהגיש את כל העדויות והראיות ולכן במסגרת סקירת הרקע אתייחס לטענות שעלו מצד מי מהצדדים ביחס להוכחת טענה או עובדה כזו או אחרת ברוח דברים אלו וגם הדין מכיר בכך שהחלטה בסעד זמני איננה מהווה בהכרח השתק או מעשה בי דין. הכרעתי כאן מושתתת בעיקרה על בחינת ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה זאת לצד בחינת מאזן הנוחות ושאלת ההכבדה שבתיק זה פועלת כלפי הצדדים כולם.

החייבת חברת עמיר בסול הובלות בע"מ ביקשה לרכוש משאיות וגרורים במסגרת הליך כינוס שנוהל ע"י עוה"ד ע. וייל מנהריה. עוה"ד בירמן תיווך והכיר לחייבת את הזוכה אשר העמיד לה הלוואות על פי הסכמים שצורפו. הגם שההלוואה כמו גם סכומי החוב העדכניים והמדויקים טרם הוכחו, גם לא הוכח אחרת ונקודת המוצא להחלטתי זו נוכח ההסכמים ומסמכי הנ"ח שהציג הזוכה כי ההלוואה אכן ניתנה וכי קיים חוב משמעותי כזה או אחר מצד החייבת כלפי הזוכה.

על בסיס הסכמי ההלוואות רשם עוה"ד בירמן שעבודים ומשכונים לטובת הזוכה בדרגה ראשונה ולטובתו/טובת חברת עורכי הדין שלו בדרגה שניה. הרישום נעשה ברשם החברות וברשם המשכונות.

כספי ההלוואה שימשו לרכישת 2 משאיות ושני גרורים.

לימים החלה חברת בסול לפגר בתשלומים, בתחילה הוחלפו שיקים שחוללו באחרים (של לקוחות) ומסביבות חודש מרץ 2014 פסקה החייבת מלשלם החזרים בעבור כיסוי ההלוואה ולמעשה נותק לחלוטין הקשר בינה ולבין עו"ד בירמן והזוכה.

אלא ששתי המשאיות והגרורים נמכרו בדרך כלשהי חרף רישומי המשכון והשעבוד.

הבעלות בלי הרכב עברה מהחייבת לחברה בשם ב. יוסף ואחיו להובלות ומסחר בע"מ שאחר כך מכרה את אחת המשאיות ואחד הגרורים למבקש כאשר מכירה דומה מאד בוצעה גם לצד ג' שפתח בהליך כמעט זהה. מסמכי בי דין מאותו הליך ולרבות הסדר אליו הגיעו שם הכונס, הזוכה וצד ג', צורפו לתגובת הכונס/הזוכה.

זה המקום לציין שחברת ב. יוסף שעבדה את הזכויות במשאיות לבנק מרכנתיל ובשלב זה לא ברור מהן הבדיקות שביצע בנק מרכנתיל לפני שנתן את ההלוואה לב. יוסף ואיך לא גילה כי זכויות המוכרת-החייבת משועבדות וממושכנות, לכאורה ובזהירות הראויה יש לומר שהתנהלות תמוהה זו ורישום השעבוד לטובת בנק מרכנתיל הביאו להסתמכות של המבקש ובעיקר הבנק הבינלאומי שנתן לו הלוואה לרכישת המשאית ורשם שיעבוד לטובתו.