ת"א 14144-10-12 תעשיות עץ פרופילים הצפון בע"מ נ' קיבוץ עין חרוד

1.בפני תביעה כספית בסכום של 553,405 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת בבעלותה מפעל לייצור ושיווק עץ. הנתבע הינו קיבוץ (להלן: "הנתבע", או "הקיבוץ"), אשר לטענת התובעת כמפורט בכתב התביעה, מעת יסודו הפעיל מפעל רהיטים, כשביום 16.2.02 ייסד שותפות רשומה בשם רהיטי עין חרוד מאוחד (להלן: "השותפות"), לצורך הפעלת המפעל. השותפות חדלה מפעילות ביום 1.1.04, אז הועברה פעילות המפעל לאגודה השיתופית רהיטי עין חרוד מאוחד בע"מ (להלן: "האגודה השיתופית"). ביום 28.2.11 ניתן צו פירוק כנגד האגודה השיתופית.

לטענת התובעת, הקיבוץ חייב לשלם לה את יתרת החוב, בגין אספקת סחורה למפעל בשנים 2010-2011, בסך של 318,731 ₪.

התובעת טענה כי לכיסוי חוב זה, משך הנתבע שיקים מחשבונה של האגודה השיתופית בסכום של 318,731 ₪, אולם כל השיקים חוללו מחמת אי כיסוי ו/או חשבון מוגבל. כן נטען, כי לנתבע חוב נוסף בסך של 116,044 ₪, אשר התובעת אמנם עדכנה אותו כחוב אבוד, אולם זאת מבלי לפגוע בזכויותיה לתובעו.

התובעת טענה כי הקיבוץ הוא החייב בחובות הנטענים שכן היה הרוח החיה במפעל, הפעיל אותו ונהנה מרווחיו ומהמוניטין שלו. לטענת התובעת, הקיבוץ לא גילה לה כי המפעל מצוי בקריסה ויצר מצג לפיו התובעת תקבל את התמורה המגיעה לה. התובעת הפנתה לאתר האינטרנט של הקיבוץ, בו הוצג המפעל כמקור פרנסה לקיבוץ ולא צוין, לטענתה, כי הוא מנוהל על ידי אגודה שיתופית שנקלעה לחדלות פירעון.

התובעת טענה כי הקיבוץ חב כלפיה מכוח דיני החברות בשל התנהלותו עם השותפות ,או האגודה השיתופית, כגוף אחד, כשהשולט במפעל הינו הנתבע. כן נטען כי הנתבע חייב לתובעת בשל המצג שיצר כאמור, ובשל מימון המפעל במימון דק, או ברשלנות, עד היקלעות האגודה השיתופית לפירוק. כן נטען להתעשרות הקיבוץ שלא כדין.

התובעת הפנתה לכך שהקיבוץ, השותפות, האגודה השיתופית ויתר המפעלים בקיבוץ, מנהלים סוג של איחוד עוסקים וגם בכך יש, לטענתה, ביטוי לזהות ולערבוב ביניהם.

2.בכתב ההגנה טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה שכן טענות התובעת ביחס לחוב הנתבע אמורות להיות מופנות, לטענתו, כלפי האגודה השיתופית ולא כלפיו.

הנתבע טען כי ביום 16.12.02 בעקבות הליך תיאגוד אותו עבר הקיבוץ, כמו מרבית הקיבוצים במדינה, יוסדה האגודה השיתופית והחל מ- 1.1.04 כל פעילות השותפות הועברה אל האגודה השיתופית והיא זו שעבדה והתחייבה מול ספקים ולקוחות. הנתבע הבהיר כי בגין מחלוקת עם המערכת הבנקאית, נפתח חשבון בנק נפרד לאגודה השיתופית רק בשנת 2010, אולם השותפות חדלה מפעילות ביום 1.1.04 וכי האגודה השיתופית הינה אישיות משפטית וחשבונאית נפרדת.

הנתבע טען כי התובעת לא הציגה כל ראשית ראיה למימון דק או לפעולות אחרות, המצדיקות הרמת מסך בין הקיבוץ לאגודה השיתופית. הקיבוץ הכחיש את הטענות כי הפעיל את המפעל, נהנה מרווחיו או מהמוניטין שלו וטען כי כל פעילות התובעת הייתה מול האגודה השיתופית ולכן ממילא הנתבע אף לא יכול היה להציג בפני התובעת מצגים כנטען.

הנתבע הפנה לכך שהשיקים אשר צורפו לתביעה נמשכו על ידי האגודה השיתופית ולא על ידי הקיבוץ ולמעט שיק אחד, הם אף משוכים לטובת צד ג' (להלן: "אברבוך") ובהיותם שטרות "למוטב בלבד", לא ניתן היה כלל להעבירם לתובעת. לאור האמור, נטען כי אין לתובעת עילת תביעה כלפי הקיבוץ, אלא לכל היותר, כלפי מי שהעביר לה את השיקים כדין.

הנתבע הוסיף כי התובעת לא הייתה רשאית לנקוט בהליכים לגביית חוב אותו הגדירה כחוב אבוד. כן נטען כי איחוד העוסקים נעשה על פי הנחיות שלטונות מע"מ, ביחס לחברות וקבלנים הפועלים במבנה של אשכול חברות ואין בכך כדי לפגוע באישיות המשפטית הנפרדת של האגודה השיתופית והקיבוץ.

בנוסף לכל האמור, הכחיש הנתבע את סכום החוב וטען כי לא צורפו לתביעה מסמכים (כגון תעודת משלוח, חשבוניות) המהווים ראיה לחוב כלשהוא.

3.מטעם התובעת העיד מנהל התובעת מר מהנא זיתון לוטפי (להלן: "מהנא"). מטעם הנתבע העיד מר צביקה עממי (להלן: "צביקה"), אשר בתקופה הרלוונטית שימש כגזבר הנתבע.