פלוני נ' עירית ירושלים ואח'

תביעה זו עניינה בנזקי גוף שנגרמו לתובע, ביום 17.10.2018, בהיותו תלמיד כיתה ד', בן 9 יליד X.X.2009, בזמנים הרלוונטיים, בבית הספר בשיעור חינוך גופני, לטענת התובע הוא ירד במדרגות בחצר בית הספר, החליק מחצץ, נפל לשקע במרצפת, ונחבל בעיקר בשיניו.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן בסוגיית החבות והן בסוגיית הנזק.

תמצית העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים :

1. התביעה הוגשה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לטענת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות האירוע ביום 17.10.2018 (להלן: "האירוע" ו/או "התאונה"). ביחס לנסיבות קרות התאונה התובע העיד בדיון ביום 20.10.2022 לכשנחקר על ידי בית המשפט: "התחיל שיעור ספורט ואני ירדתי במדרגות, החלקתי על החצץ ונפלתי", "היה על כל השטח חצץ", "ש. אתה שם אצבע על חור במרצפות מה אתה רוצה להראות לנו. ת. משם אני נפלתי החלקתי מהחצץ ונפלתי לשם". כך גם העיד בעדותו הראשית שנשמעה בעל פה "איחרתי לשיעור, מיהרתי ואז ירדתי במדרגות ובמדרגה האחרונה, אני החלקתי מהחצץ, נתקעתי בשקע שהיה שם, ונפלתי על השן" (עמ' 23 שו' 23-25) "אני נפלתי בגלל החצץ, החלקתי לשקע ובגללו נפלתי על השן" (עמ' 61 שו' 20). יוער כי ההפניות בפסק הדין (עמ'_, שו'_) הן לפרוטוקולים.

2. ביחס לנזק, נטען כי כתוצאה מהתאונה התובע נחבל בכל חלקי גופו ובעיקר בשיניו, לכתב התביעה צורפו מסמכים לרבות חוות דעת ד"ר שלמה ברק, מומחה פה ולסת.

3. הנתבעת מס' 1 , עיריית ירושלים, והנתבעת מס' 2, מדינת ישראל – משרד החינוך, מכחישות את החבות, ואת הנזקים הנטענים. ביום 23.6.2021 הנתבעות 1-2 הגישו חוות דעת פרופ' ל. בודנר, מומחה בכירורגיה פה ולסת.

4. ביום 19.10.2021 מונה מטעם בית המשפט פרופ' יוסף ניסן, מומחה ברפואת שיניים.

5. ביום 20.10.2022 התקיים דיון במסגרתו הוחלט, בין היתר, כי על התובע להמציא תמונות באיכות טובה לבית המשפט. ביום 1.12.2022 הוגשה "הודעה מטעם התובע" אליה צורפו תמונות בסמוך לאחר התאונה, ותמונות המגרש כפי שהוא כיום.

6. ביום 6.6.2023 הוגש תצהיר אימו של התובע בצירוף נספחים, וכן בהינתן שהתובע קטין התבקש להעיד את התובע ואת חברו קטין אף הוא, בחקירה ראשית. הנתבעת מס' 2 התנגדה לבקשה, ביום 26.9.2023 נקבע לשמיעת ראיות ללא צורך בהגשת תצהירים מטעם הצדדים. עדי התביעה הקטינים, קרי התובע והתלמיד ש.ל חברו לספסל הלימודים (להלן: "ש.ל"), לא הגישו תצהיר עדות ראשית עדויותיהם הראשיות נשמעו בעל פה, והוגש תצהיר אימו של התובע, ומטעם הנתבעות לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, עדי הנתבעות עדויותיהם הראשיות נשמעו בעל פה.

7. ביום 15.10.2023 הוגשו ראיות הנתבעת מס' 2 ותיק מוצגים מטעמה. ביום 16.7.2024 הוגשה בקשת נתבעת מס'1 לזימון עדים, אשר עדויותיהם הראשיות ישמעו בעל פה. ביום 18.9.2024 הוגשה "הודעה משותפת ביחס לעדים שייחקרו ומשך חקירותיהם" במסגרתה צוין כי מטעם התובע יעידו התובע, אימו, התלמיד ש.ל., והתלמיד נ. מ (להלן: "נ.מ"). ביום 24.11.2024 הוגשה "הודעה מטעם התובע" לפיה בימים אלו נודע שהעד הקטין נ.מ. לא יגיע לדיון.

8. ביחס לחקירת פרופ' ניסן, המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט הנתבעת מס' 1 ויתרה על חקירתו. התובע והנתבעת מס' 2 לא ביקשו לחקור את המומחה אשר מונה.

9. ביום 25.11.2024 וביום 12.6.2025 התקיימו דיוני הוכחות, במסגרתם העידו העדים כדלהלן: מטעם התובע העידו: שני קטינים - התובע, והתלמיד ש.ל. חברו לספסל הלימודים, ואימו של התובע. מטעם נתבעת מס' 1 העידו: רונן מזרחי מנהל בית הספר בעת האירוע, שמואל סעידיאן אב הבית, רג'אי סעידה עובד ניקיון. מטעם נתבעת מס' 2 העידו: שלומי צדוק מורה לחינוך גופני, ומר מאיר ממן, ממונה על הביטוח במשרד החינוך.

10. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, וסיכומי תשובה נותר אפוא לדון ולהכריע בטענות הצדדים. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים. אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאות פסק הדין .

    דיון והכרעה:

11. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות, במוצגים, בעדויות, בחוות דעת מומחה בית המשפט וסיכומי הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.

12. עסקינן בתביעה לפי פקודת הנזיקין על פי עוולת הרשלנות. בעוולת רשלנות יש לבחון מספר שלבים: שלב ראשון, קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. שלב שני, הפרת חובת הזהירות. שלב שלישי, קיומו של נזק, והוכחת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק הנטען לבין הפרת חובת הזהירות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 122 (1982) (להלן – "הלכת ועקנין").

    נסיבות התרחשות האירוע וסוגיית האחריות:

13. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, ובכלל זה ששמעתי את הצדדים במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים לפניי, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדותם, לאחר שעיינתי בראיות הצדדים, וכן עמדתי על נסיבות התרחשות האירוע, הגעתי לכלל מסקנה, כי עלה בידי התובע להוכיח את נסיבות התרחשות האירוע כמו גם את אחריות הנתבעות. גרסת התובע בדבר אופן התרחשות האירוע מהימנה ונתמכת בראיות מזמן אמת, הוכח קיומו של מפגע באופן שיש בו כדי להטיל אחריות על הנתבעות. ואלה טעמיי:

    אדון בדברים כסדרם ותחילה אפרט את העדויות והראיות על בסיסם תתקבל ההכרעה.

    העדויות שנשמעו והראיות שהובאו:

14. בפתח בחינת העדויות, יצוין כי התובע בהיותו קטין נחקר על ידי הנתבעות משך כ- 3 שעות (עמ' 103), וכבר בפתח חקירתו הנגדית בחרה הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל –משרד החינוך, לטעון, לאחר שב"כ הנתבעת מס' 2 התבקש להביא בחשבון שהוא חוקר קטינים (התובע וחברו לספסל הלימודים במועד קרות התאונה היו קטינים וגם במועד חקירתם הנגדית הם קטינים): "זה שהוא קטין, זה מותר לו לשקר? מותר להכניס מילים בפיו. לא הבנתי. מותר לי לשאול אותו שאלות. זה יהיה חקירה נגדית לא קלה. זה שהוא בן 15 זה לא הופך אותו לעד פחות. אין מה לעשות. לא רוצים להעיד אותו שלא יעידו אותו.." (עמ' 23 שו '6-8). חקירת קטינים מחייבת רגישות מיוחדת בשל מבנה אישיותם השונה, סף רגישותם, בשלותם ותלותם במבוגרים. קטינים נתונים לחרדה רבה יותר בעת חקירה, מושפעים מיחס נוקשה, וכושר עמידתם בלחץ נמוך יותר. במהלך השעות בהן התובע נחקר, התובע רעד והתרגש מהמעמד של חקירה על דוכן העדים בבית משפט, לא כל שכן חקירה נגדית שנמשכה מספר שעות, ר' עדות התובע: "..זה רעד..היד שלי רעדה", עמ' 30 שו' 19-21, וכן החלטה מיום 25.11.24 לפיה: "לא מצאתי לשנות מהחלטתי בעניין אופן העדת הקטין. בתמצית אציין כי התובע באופן ספונטני במהלך חקירתו השיב שסימן במקום מסוים כאשר ידו רעדה. גם בית המשפט התרשם שהקטין מתרגש ועוד, ובהתאם מוצע לקטין לקחת הפסקה ולשבת לצדו של סבו".

15. נסיבות קרות האירוע כפי שהוכחו: התובע יצא מדלת ספריית בית הספר, ירד בגרם המדרגות, וזאת על מנת להגיע לשיעור ספורט. כדי להגיע לחצר היה על התובע לרדת בגרם המדרגות אשר מוביל אל הקיר בו התרכזו/עמדו שאר חברי הכיתה. המשטח בתחתית המדרגה האחרונה עשוי מאבני אקרשטיין, אשר באותה עת היה עליהן חצץ, עת סיים התובע ירידתו במדרגות החליק על החצץ, חצץ אשר הוכח וכעולה מהתמונות נמצא במשטח בתחתית המדרגה האחרונה, וכף רגלו נתקע בשקע בריצוף, הוא השקע הנראה בתמונות שהוגשו, כתוצאה מכך נפל התובע קדימה עם פניו ונחבל בשיניו.

16. נסיבות התרחשות האירוע, ובכלל זה סיבת הנפילה, הוכחו באמצעות, בין היתר העדויות, והתמונות שהוגשו. התובע באופן עקבי העיד על אותן נסיבות, הן בחקירתו בדיון ההוכחות ביום 25.11.24 העיד "איחרתי לשיעור, מיהרתי ואז ירדתי במדרגות ובמדרגה האחרונה, אני החלקתי מהחצץ, נתקעתי בשקע שהיה שם, ונפלתי על השן" (עמ' 23 שו' 23-25) והן בחקירתו על ידי בית המשפט ביום 20.10.22 העיד: "התחיל שיעור ספורט ואני ירדתי במדרגות, החלקתי על החצץ ונפלתי" עמ' 1 שו' 19-22, ולכשנשאל על ידי בית המשפט ביחס לחור במרצפות עליו הוא מצביע כעולה מהתמונה שהוגשה וסומנה ת/1: "אתה שם אצבע על חור במרצפות מה אתה רוצה להראות לנו" התובע השיב בעדותו: "משם אני נפלתי החלקתי מהחצץ ונפלתי לשם" עמ' 2 שו' 13-23.

17. עדות התובע נתמכה גם בעדות הקטין ש.ל., התלמיד חברו לספסל הלימודים שהעיד: "זה היה שיעור ספורט התכנסנו בקיר אני כבר הייתי בקיר. נ' נראה לי איחר לשיעור או שהוא הגיע אחריי. ואז ראיתי אותו נופל, כאילו מחליק שם ונופל על הרצפה. וראיתי שהרגל שלו הייתה תקועה בשקע, ושהפנים שלו היו מכוסות דם", עמ' 116 שו' 28-30. עוד העיד ש.ל.: "כשנפתחה הדלת אני ראיתי אותו בגרם מדרגות השני יכול להיות שהוא רץ הוא התקדם מהר אני לא יודע" עמ' 132 שו' 5-6. ביחס לשקע עליו מצביע התובע בתמונה שסומנה ת/1 בה נראה התובע שלא כפי שגילו במועד חקירתו, גם התלמיד ש.ל., כשהופנה לתמונה ת/1 אישר זאת, עמ' 117 שו' 1, והוסיף והעיד לכשנשאל "מה אתה מזהה ב-ת/1?" "את השקע עצמו, אני מזהה עוד חריצים בין האבנים, את המדרגות, את האזור" עמ' 117 שו' 30.

18. כך גם העידה אימו של התובע, בדבר נסיבות קרות האירוע שסיפר לה בנה והוכחו: "מאבנים. מחצץ שמפוזר בבית הספר, במדרגות, החליק, איבד שיווי משקל, עף, הרגל שלו עפה לתוך בור, נכון, והוא נפל על השיניים" "קודם כל זה מה שהוא אמר לי אז כשהוא היה בן 8, וילד בן 8 הוא לא ערמומי והוא לא תחמן והוא לא שום דבר. הוא פשוט אומר את האמת. כמובן שגם שאלתי וביררתי וחקרתי, וכמובן שגם הגעתי לבית הספר כדי לבדוק את הדברים. וכן, אני מאוד מאוד האמנתי ומאמינה לילד שלי, במיוחד שהיה בן 8, ילד תמים" (עמ' 80 שו' 28-32)

19. מצאתי לדחות את הניסיון ליצור סתירות יש מאין בעדויות התובע, אימו, וש.ל., נסיבות התרחשות האירוע עליהן העידו עדי התביעה הוכחו והן זהות, אין סתירה, לא כל שכן סתירה מהותית. נסיבות אלה, מתיישבות עם התמונות שהוגשו, העדויות, ההיגיון והשכל הישר.

20. העובדה שהוכחה שהתובע החליק על החצץ, אינה סותרת את העובדה הנוספת שהוכחה שהתובע החליק על החצץ ובאופן שכף רגלו נתקעה בשקע בריצוף, כעולה הן מהתמונות שהוגשו הכוללות את השקע בריצוף, והחצץ (ר' בעיקר ת/1 וכן נ/3) והן מהעדויות, ר' הציטוטים הנ"ל. כפי שהעיד התובע: "אני נפלתי בגלל החצץ והשקע ביחד" (עמ' 38 שו' 32).

21. עוד מצאתי לדחות את הניסיון לייצר באופן מלאכותי חוסר הגיון ביחס לאופן קרות האירוע כפי שהוכח. התובע נחקר משך מספר שעות, ועודנו קטין במועד החקירה, חזר על העובדות הפשוטות כהווייתן, לפיהן בהיותו תלמיד כיתה ד' מיהר להגיע לשיעור חינוך גופני ירד במדרגות החליק על החצץ, וכף רגלו נתקעה בשקע בריצוף. מצאתי לדחות את טענת הנתבעת לפיה "הדעת נותנת שיחליק לאחור" אין חולק התובע נפצע עקב האירוע בשיניו, הוכח שהתובע מיהר לשיעור ירד במדרגות והחליק קדימה, כפי שהעיד: "אני החלקתי קדימה בגלל החצץ, ואז הרגל שלי נתקעה בשקע שהיה שם, ונפלתי בגלל השקע.", עמ' 50 שו' 21-22, עמ' 46 שו' 7-28. הוכח התובע מיהר לשיעור ספורט, אליו איחר: "הלכתי מהר. זו לא הליכה" עמ' 49 שו' 31, עמ' 69 שו' 28. כך גם העיד התלמיד ש.ל.: "זה היה שיעור ספורט התכנסנו בקיר אני כבר הייתי בקיר. נ' נראה לי איחר לשיעור או שהוא הגיע אחריי. ואז ראיתי אותו נופל, כאילו מחליק שם ונופל על הרצפה. וראיתי שהרגל שלו היתה תקועה בשקע, ושהפנים שלו היו מכוסות דם." (עמ' 116 שו' 28-30) לכשנשאל לאיזה כיוון היתה הנפילה של התובע התלמיד ש.ל. העיד: "קדימה" (עמ' 116 שו' 31-32). גם בחקירתו הנגדית התלמיד ש.ל. חזר על אותה עדות לפיה ראה את התובע למטה מחליק, עמ' 122. התלמיד ש.ל. העיד, כפי שהעיד התובע, לפיו התובע החליק כשהוא סיים לרדת במדרגות, עמ' 123 שו' 17-20, ושהתובע קודם החליק ואז הוא נתקל: "הוא נתקל במשהו אחרי שהוא החליק" עמ' 123 שו' 27-31, עמ' 132 שו' 26-28.

22. כך מצאתי לדחות גם את ניסיון הנתבעות להניח את המוגמר בדבר זהות הרגל שהחליקה בחצץ, וזהות הרגל שנתקעה בשקע. עסקינן בתובע תלמיד כיתה ד' קטין בן 9 הנראה בתמונות שהוגשו המתאר את קרות האירוע, ובאופן זהה חברו לספסל הלימודים קטין מתאר את אותן נסיבות שמצאתי כי הן מתיישבות עם ההיגיון והשכל הישר וממילא מתיישבות גם עם התמונות שהוגשו (הן ביחס להימצאות חצץ, ולקיומו של שקע, והן ביחס למיקום- גרם המדרגות, דלת היציאה מהספרייה, והקיר בו התכנסו התלמידים).

23. הוכח שהנפילה התרחשה בעת שהתלמידים התרכזו ליד הקיר הנמצא סמוך לגרם המדרגות, כך בדומה לעדות התובע, העיד גם התלמיד ש.ל. אשר מצאתי את עדותו מהימנה: "מהמדרגות למעלה יצאנו מהבניין, ירדנו במדרגות, ואז התכנסנו בשורה ליד הקיר" עמ' 116 שו' 25, עמ' 121, עמ' 126 שו' 29-32. התובע בעדותו (עמ' 25 שו' 18-19, עמ' 26 שו' 4, 15-28, עמ' 27 שו' 2) אישר וזיהה בתמונות שהוגשו את מקום האירוע, השקע, החצץ, גרם המדרגות, המדרגה האחרונה, והקיר הסמוך לגרם המדרגות המיקום בו התרכזו התלמידים. התובע והתלמיד ש.ל. אישרו וזיהו בתמונות (ת/1=נ/2, נ/1, נ/3, נ/4)– את המדרגות בהן ירד התובע, השקע בו נפל התובע, דלת היציאה מהספרייה המובילה לגרם המדרגות, וגרם המדרגות המוביל אל הקיר בו התכנסו, ר' עדות התלמיד ש.ל., עמ' 116 שו' 1-27. ויודגש, בהליך זה הוגשה תמונה ת/1 בה נראה התובע צעיר עוד יותר שלא כפי גילו במועד דיון ההוכחות, מצביע על מיקום הנפילה.

24. גם עדי הנתבעות (מנהל בית הספר במועד קרות התאונה והמורה לחינוך גופני), אישרו וזיהו בתמונות שהוגשו את הפרטים הבאים: דלת היציאה מהספרייה כדי לרדת במדרגות, גרם המדרגות בו נדרש לרדת ליד הקיר. שלומי צדוק, המורה לספורט אישר בעדותו את השתלשלות האירועים בשיעור: "הילדים ירדו במדרגות האלה, ביחד איתי, בזוגות, לא בריצה.."עמ' 185 שו' 25. לכשנשאל: במדרגות, ב- נ/4?" שלומי צדוק, המורה השיב: "כן פה. ירדו במדרגות האלה." עמ' 185 שו' 27. בהתייחס לעדות שלומי צדוק, לפיה התובע לא נפל בכלל במדרגות, אלא באמצע המגרש הירוק, אין חולק כי גם התובע אינו טוען לנפילה במדרגות, אלא "עת סיים התובע ירידתו במדרגות החליק לפתע על גבי חלוקי החצץ ובאופן שכף רגלו נתקעה בשקע בריצוף" (ר' ס' 14 בכתב התביעה, וכפי שהעיד התובע כמצוטט לעיל). כמצוטט לעיל עדות התובע נתמכה בעדות הקטין ש.ל. , ובתמונות. יתרה מזאת ממילא התמונה של המגרש אליה הפנה שלומי צדוק בעדותו כמקום הנפילה, נ/3 לא כל שכן נ/4 היא תמונה לאחר שיפוץ המקום, כעולה גם מהשוואה בינה לבין התמונות שהוגשו על ידי התובע בהן גם נראה התובע שלא כפי גילו במועד עדותו, אלא כנטען במועד קרות התאונה. זאת ועוד, רונן מזרחי, מנהל ביה"ס העיד שהמגרש וכל החצר שופצה, עמ' 138 שו' 32-33, ולא ידע להעיד אם השיפוץ נעשה לאחר התאונה, עמ' 139 שו' 1-4. בדומה, הצהירה אימו של התובע: "10. ..בחודש 10/2022 צילמתי שוב את האזור כאשר הפעם חלקו הגדול כבר שופץ למעט אזור המדרגות בו נפצע בני".

25. הוכח שהתובע יצא מדלת הספרייה, וירד בגרם המדרגות, התובע אישר בעדותו שיצא מהדלת הנראית בתמונות שהוגשו (עמ' 39 שו' 32). הוכח שהתובע לא נפל באמצע המגרש הירוק, אלא לאחר שיצא מדלת הספרייה וסמוך לאחר ירידתו במדרגות, בעניין זה ראוי להפנות לצד העדויות המצוטטות לעיל, והתמונות שהוגשו, התומכות בכך, לעדות התלמיד ש.ל.. לכשנשאל התלמיד ש.ל., לגבי הקשב שלו בעת שהתלמידים עמדו ליד הקיר, התלמיד ש.ל. העיד: "אבל תשומת הלב של כולם כאילו, הרבה אנשים הסתכלו על נ' כי הוא פתח את הדלת וזה עשה רעש" עמ' 128 שו' 19. אין חולק כי כדי לרדת בגרם המדרגות נדרש לפתוח את דלת הספרייה מדלת זו יוצאים לירידה במדרגות, כעולה מהתמונות שהוגשו, כפי שאישר התלמיד ש.ל. בעדותו, עמ' 128. הוכח שהנפילה התרחשה לאחר פתיחת הדלת ולאחר הירידה במדרגות, באופן המתיישב עם התמונות שהוגשו, ובפרט ת/1 בה נראה התובע (שלא כפי גילו במועד חקירתו, נראה בגיל צעיר יותר) מצביע בשטח שאינו באמצע המגרש אלא בסמיכות למדרגות.

26. זאת ועוד, רונן מזרחי, מנהל בית הספר אישר בעדותו, ביחס ל- נ/1: "זו היציאה לחצר בית הספר יש מספר יציאות זו 1 היציאות שנקראת היציאה מאזור הספרייה" עמ' 134 שו' 1-2, כפי שהעידו התובע והתלמיד ש.ל. . כך גם העיד שלומי צדוק, המורה, לכשנשאל "התלמידים יצאו מהדלת הזאת" השיב: "כן יוצאים בזוגות, בזוגות אני מוביל אותם לשם, לא בריצה כמו פראית, בזוגות, ואז אני מעמיד אותם על הקו.." וכן אישר לכשהופנה לתמונות "כן זה המקום" עמ' 187 שו' 13. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לדחות את עדות מר סעידה רג'אוי, עובד הניקיון, שעה שהעיד בניגוד לעדויות עדי התביעה ואף בניגוד לעדות עדי ההגנה (מנהל בית הספר ושלומי צדוק, המורה). ויובהר, מר רג'אוי העיד ביחס לדלת היציאה מהספרייה כדלקמן: "הדלת הזה לא היה נפתח . שתדעו. הדלת הזה לא היה פתוח" "אף אחד לא יצא משם. יש שתי דלתות, זה בחיים לא פתח אותו" עמ' 178 שו' 21-23. עדות מר רג'ואי אינה מתיישבת עם עדויות עדי התביעה ועדי ההגנה, ולו מטעם זה מצאתי לדחותה, לא כל שכן בשים לב לתמונות שהוגשו.

27. ביחס לטענת הנתבעת לפיה השיעור כבר החל זמן מה לפיכך בהכרח התלמידים היו כבר במגרש

    ולא ליד הקיר הסמוך לגרם המדרגות, מצאתי לדחות את הטענה, מהטעמים המפורטים לעיל.

    לא זו אף זאת, ב"כ הנתבעת מס' 2 בדיון ביום 20.10.2022 טענה: "אין מחלוקת שהיה צריך להתחיל שיעור ספורט. זה היה לפני השיעור. יש צלצול בטרם התכנסו כל התלמידים התחיל השיעור.". כך גם העיד התובע: "אני לא זוכר מתי התחיל השיעור, אבל באתי דקה או 2 אחרי" (עמ' 41 שו' 10), לכשנשאל "לא נפלת לפני שהתחילו בכלל את החימום" התובע השיב בעדותו: "נפלתי לפני" (עמ' 58 שו' 5-6). עוד כפי שהעיד התובע: "שאנחנו מתאספים שם ואז הולכים לריצה. כן."(עמ' 55 שו' 29). לא מצאתי סתירה ביחס למועד קרות האירוע. הוכח שהאירוע ארע בטרם התלמידים הגיעו לאמצע מגרש ספורט כפי שהעיד התובע האירוע. לא בכדי ב"כ הנתבעת מס' 2 טען בהתנגדותו: "מתנגד. מה שהתובע אמר זה שהוא איחר לשיעור, ונפל לפני תחילת השיעור.. הוא לא אמר שהתחיל השיעור ...כל התיאור הוא לפני השיעור.." (עמ' 27 שו' 13-15), ובדומה התנגדות ב"כ הנתבעת מס' 1 (עמ' 28 שו' 9, 18-19). בהתייחס לעדות התלמיד ש.ל., יש לקרוא לכל הפחות את המשפט במלואו, לא כל שכן את העדות במלואה. התלמיד ש.ל. נשאל "כמה זמן, כמה זמן נ' איחר לשיעור?" העיד: "לא זוכר, אבל בטח לא בכזה הרבה אם רק התחלנו את ההקפות. כאילו אם רק התכוננו להתחיל את ההקפות". "ההתכנסות היא בתחילת השיעור. ועדיין אפילו לא התחלנו את החזרה של תחילת השיעור, אז אני מניח שלא בהרבה איחר." לא בכדי בעדותו השיב התלמיד ש.ל. בדבר מיקום התלמידים סמוך לקיר הנמצא ליד גרם המדרגות: "מהמדרגות למעלה יצאנו מהבניין, ירדנו במדרגות, ואז התכנסנו בשורה ליד הקיר" עמ' 116 שו' 25. התלמיד ש.ל. אישר בעדותו שראה את התובע מחליק וגם לאחר מכן שהיה על הרצפה, עמ' 123.

28. כמו כן, העובדה שהוכחה שהיה חצץ על אבני האקרשטיין מהן עשוי המשטח בתחתית המדרגה האחרונה, אינה סותרת את הטענה הנוספת שהיה חצץ במקומות נוספים בחצר בית הספר. כעולה מעיון בתמונות שהוגשו ומעדויות עדי התביעה, הוכח קיומו של חצץ במשטח בתחתית המדרגה האחרונה, ר' לדוג' התמונות בעמודים 26- 27 לכתב התביעה, ותמונות שצורפו כנספחים לתצהיר אימו של התובע. הוכח המשטח בתחתית המדרגה עשוי מאבני אקרשטיין ובו היה חצץ. מצאתי לדחות את ניסיון הנתבעות להיאחז בהגדרת המונח "מערום" שנכלל בתביעה, בהליך זה משלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם מי מהצדדים (למעט תצהיר אימו של התובע בו לא צוינה המילה "מערום" אלא אימו של התובע הצהירה שהיו אבני חצץ כפי שהעידו עדי התביעה הקטינים), העדויות הראשויות נשמעו בעל פה ועדי התביעה העידו על קיומו של חצץ, אבני חצץ, ללא שימוש במילה "מערום", ואין באי שימוש במונח "מערום" בעדויות כדי לשנות מהותית מכתב התביעה. העובדות כהווייתן הוכחו – הוכח שהיה חצץ הדבר גלוי ונראה בתמונות שהוגשו והן כפי שהעידו עדי התביעה, וממילא כפי שנטען בתביעה ונראה בתמונות שהוגשו יש חלוקי חצץ "המשטח בתחתית המדרגה האחרונה". כך התובע בחקירתו ביום 20.10.22 העיד: "התחיל שיעור ספורט ואני ירדתי במדרגות, החלקתי על החצץ ונפלתי", "אני אמרתי לו שיש שם חצץ" (עמ' 38 שו' 21), "היה על כל השטח חצץ". "אני אמרתי שיש שם חצץ. לא קצת, חצץ" (עמ' 63 שו' 1).

29. כך גם הטענה לפיה בכתב התביעה נטען כי המדרגות היו מכוסות במערום של חלוקי חצץ, דינה להידחות. קריאת כתב התביעה מעלה בבירור כי נטען ש-"המשטח בתחתית המדרגה" כפי שהעיד התובע בחקירתו, עמ' 45 שו' 20-26. גם הניסיון ליצור אבחנה בין המשטח בתחתית המדרגה לבין אבני אקרשטיין דינו להידחות. כפי שנטען בכתב התביעה, וכפי שהעיד התובע כמצוטט לעיל, ואף כפי שעולה מעיון בתמונות שהוגשו- המשטח בתחתית המדרגה האחרונה עשוי מאבני אקרשטיין, שבאותה העת היו מכוסות בחצץ.

30. כעולה מהעדויות המצוטטות לעיל, וכעולה מעיון בתמונות שהוגשו, הוכח שכדי להגיע לחצר, על התלמידים ובכלל זה על התובע, לרדת בגרם המדרגות המוביל אל החצר, ואל הקיר בו עומדים התלמידים בתחילת שיעור ספורט. הקיר אשר כעולה מהעדויות ומעיון בתמונות שהוגשו נמצא סמוך לגרם המדרגות. הוכח שהיציאה לגרם המדרגות בו ירד התובע, הייתה מדלת הספרייה בבית הספר. בנוסף, הוכח, האופן בו התנהלו שיעורי חינוך גופני, הן עדי התביעה (ר' עדות התובע והתלמיד ש.ל.) והן עדי ההגנה (ר' עדות המורה לספורט) העידו על מתכונת זהה בעיקרה, לא בכדי טען ב"כ הנתבעת מס' 2 כי אין מחלוקת על כך (עמ' 115 שו' 29). כך העיד התלמיד ש.ל.: "אז כל תחילת שיעור, עושים, יורדים למטה, מתכנסים ליד הספריה, בקיר, ואז עושים סיבובים במגרשים, עושים סיבובים במגרשים לחימום. ואז חוזרים לאולם ספורט ועושים איזה שיעור שהמורה החליט שעושים" עמ' 115שו' 15-17. בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבל את עדות המורה בדבר אי התכנסות ליד הקיר.

31. הוכח קיומו של מפגע שבעקבותיו אירעה התאונה- ביחס לתיאור מיקום קרות האירוע, הוכח קיומו של מפגע, כפי שהעיד התלמיד ש.ל.: "נראה מסוכן, יש הרבה שקעים, יש הרבה חורים. וגם נכון להיום, אני בסניף שם, אני עובר, אני שם פעמיים בשבוע. המצב שם עדיין לא בטוח יותר מדי לילדים. זה עדיין בערך אותו מצב. אז כאילו גם בלי התמונות יכולתי להגיד לכם שהמצב פשוט לא בטיחותי שם" עמ' 119 שו' 1-4. לכשנשאל "לאיזה דברים לא בטיחותיים אתה מתכוון" התלמיד ש.ל. העיד: "הסביבה עצמה, הרצפה, יש בה הרבה שקעים, ויש בה הרבה חריצים, כמו שיש בתמונות. יש הבדלי גובה בין אבנים מסוימות" עמ' 119 שו' 29-30, עמ' 120 שו' 1-2. זו תמונת המצב העולה גם מהתמונות שהוגשו, לא כל שכן בהתווסף העדויות.

    מר רונן מזרחי, מנהל בית הספר אישר: "אני כן יודע להגיד שהיו שם מרצפות אקרשטיין, בירידה מהספרייה" עמ' 138 שו' 26-27, ואישר בעדותו שנעשה שיפוץ במגרש וכל החצר שופצה, עמ' 138 שו' 32-33, אך לא זכר מועד השיפוץ עמ' 139 שו' 2-4. מנהל ביה"ס נשאל ביחס לתמונות שהוגשו ואישר "הרחבה הזאת שימשה כחצר משחקים, אם אני לא טועה של שכבה ג', חילקנו את כל החצרות " עמ' 139 שו' 9-10. "הרחבה של אקרשטיין עליה לא היו משחקים. זה היה הרחבה של מעבר. זה מסדרון כזה, שביל כזה שממנו היו יורדים למגרש הכדורגל...זה היה למעבר" עמ' 139 שו' 24-26, ובהגינותו לכשנשאל ביחס לתמונות שהוגשו "מי שהולך פה יכול להינגף וליפול? " מנהל ביה"ס אישר ביחס לתמונות, ובפרט תמונה 3(12) (קרי ת/3) "בחלק הזה יכול ליפול" עמ' 139 שו' 30, לכשנשאל "למה לא תיקנתם?" העיד: "..יכול להיות שלא שמנו לב לזה, יכול להיות שזה שקע בזמן יותר מאוחר, אני לא זוכר כזה דבר. באותו זמן." עמ' 139 שו' 32-33. ביחס לשקעים באקרשטיין, גם מנהל ביה"ס אישר: "אקרשטיין זה סוג כזה של ריצוף שלפעמים יש תנודות כאלה ואחרות, וברגע שוב שהיו דברים שהם משמעותיים מהותיים אנחנו היינו מערבים את אנשי בדק בית" עמ' 156 שו' 11-13.

    אשר על כן, דין טענת הנתבעות לפיהן התמונות אינן מצביעות על פגם כלשהו- להידחות. זאת ועוד, העד מטעם הנתבעת מר רונן מזרחי, כמצוטט לעיל, אישר בעדותו כאשר עיין בתמונות כי מדובר במפגע ונדרש היה לתקנו. לא בכדי, שמואל סעידיאן אב הבית – כשהוצגו לו התמונות אישר שהמצב הנראה בתמונה צריך לנקות, ואישר כי את הבור שרואים בתמונה צריך לסתום, לכשנשאל "במצב הדברים כמו שמתואר בתמונה הזאת צריך לנקות? השיב: "בטח", לכשנשאל "את הבור הזה צריך היה לסתום או לא?" השיב: "כן", והעיד כי היום זה מתוקן עמ' 160 שו' 1-11. אין ספק שלא צריך להיות חצץ כפי שטען ב"כ הנתבעת מס' 1 בדיון ביום 20.10.22: לשאלת בית המשפט לא צריך להיות חצץ לא במדרגות ולא בדרך לשיעור ואני מטיל ספק בקביעה שהיתה חצץ. אני לא מעלה על דעתי שמורה להתעמלות במדינת ישראל עושה שיעור לילדים שיש אבני חצץ במדרגות שמוליכות למגרש או לחצר ולכן אני מצפה שהתובנה הזו תידחה באופן מוחלט". לפיכך, הוכח שהיו אבני חצץ, לרבות במשטח בתחתית המדרגה האחרונה וקיומו של שקע, הן בעדויות עדי התביעה כמצוטט לעיל, והן כעולה מהתמונות שהוגשו. עדי ההגנה, אישרו קיומו של חצץ, כך לדוגמא מר סעידיאן נשאל לגבי נ/1 והעיד: "כן זה היה זה מילאתי את זה, זה ירד בגלל הביוב זה יורד האבנים המשתלבות" "זה ממולא, כן מילאתי את זה במלט" עמ' 163 שו' 22-24. מר סעידיאן אישר ביחס לתמונות כי ממיקום זה "הם יורדים למגרשים, כן" עמ' 164 שו' 3. הוכח קיומו של חצץ ושקע שגרמו לתאונה.

32. ביחס לקטין נ.מ., שנכלל ברשימת העדים מטעם התובע, ביום 24.11.2024 התובע הודיע: "בימים אלה נודע לנו שעד זה לא יגיע לדיון". אימו של התובע נחקרה על כך, והעידה: "הוא לא מעוניין להגיע" "כי הוא יש לו פחד. הוא לא אוהב את הסיטואציות האלה" (עמ' 104 שו' 25-27). לכשנשאלה "עם מי דיברת? לא, כרגע. כי בסוף הילד הזה גם אנחנו נזמין אותו, מטעמנו" השיבה: "הילד לא היה מעוניין להיות בסיטואציה הזאת", "הוא לא רוצה" לכשנשאלה עם מי דיברה העידה: "עם האבא של הילד" "נועם" "בהתחלה הוא הסכים, אבל אחר כך", "לבוא ולהעיד" (עמ' 105 שו' 1-8, עמ' 106 שו' 5), וכן העידה ביחס לחלוף הזמן והקושי להעיד תלמידים נוספים: "הילדים התקדמו כל אחד לבית ספר שלו. זה ילדים, הם בני 8. סיימו יסודי, כל אחד הלך לתיכון אחר" עמ' 106 שו' 32-33. הוכח התלמיד נ.מ אמר לתלמיד ש.ל. כי הוא לא זוכר ושלא יגיע להעיד, ר' עדות התלמיד ש.ל. עמ' 130-131. הוכח התובע פעל לזמן תלמיד נוסף, ומטעמים שלא נעוצים בתובע, לא העידו תלמידים נוספים. יתרה מזאת, הנתבעות נמנעו מלבקש לזמנו גם לאחר שהתובע הודיע שהעד לא יגיע לדיון.

33. בהתייחס לקטין ה', כבר בתצהיר תשובות לשאלון צוין שמו של החבר - ה', כך לכל המאוחר כבר ביום 18.9.2024 מועד הגשת "הודעה משותפת ביחס לעדים שייחקרו ומשך חקירותיהם" הנתבעות ידעו כי ה' אינו צפוי להעיד, ונמנעו מלבקש להעידו ו/או לבחון הטעמים לאי העדתו. ביחס לאי העדת התלמיד ה', לצד עדות אימו של התובע ביחס לחלוף הזמן (המעבר של התלמידים לחטיבה, האירוע ארע בבית ספר יסודי), והקושי להעיד תלמידים נוספים (עמ' 106 שו' 32-33), גם התלמיד ש.ל. הטעים מדוע הגיע להעיד ולא תלמידים נוספים אחרים: "אני היחיד כנראה שעדיין בקשר איתו." עמ' 123 שו' 10, כפי שהעידה אימו של התובע: "כי הוא יותר.. יותר כאילו מקורב.. הילדים האחרים הם כבר אין שום קשר איתם" עמ' 106 שו' 27-28. בנסיבות אלה, מצאתי כי התובע הוכיח טעמים עניינים לכך שלא הצליח להעיד תלמידים נוספים, לרבות התלמיד ה'. יוער כי לפי כתב התביעה התובע נפל, וחברו שהיה מאחוריו נפל עליו, אך ממילא בתצהיר עדות ראשית אימו של התובע, היא לא הצהירה על כך, ולא התייחסה לאירועים לאחר נפילת התובע. כך גם התובע (אשר עדותו הראשית הובאה בעל פה) לא העיד ביחס לחבר שנפל עליו לאחר שהתובע נפל קדימה. תצהיר אימו של התובע, מתיישב עם העדויות אשר לא כללו התייחסות לחברו ה'. בנסיבות אלה, ובשים לב לעדויות המפורטות לעיל, לא מצאתי כי באי הכללת נתון זה (המתייחס ממילא לאחר הנפילה) בתצהיר אימו של התובע ובעדויות משום שינוי מהותי מהתשתית העובדתית שבכתב התביעה.

34. דין טענות הנתבעות בהתייחס התמונות שהוגשו על ידי התובע – להידחות. ואלה טעמיי: ר' הטעמים שפורטו בהחלטה מיום 25.11.24, עמ' 10- 11 בפרוטוקול הדיון. לצד העובדה שעד לדיון ההוכחות, הנתבעת מס' 1 לא התנגדה באופן כלשהו לתמונות שהוגשו, לרבות לאופן בו הוגשו, כך גם הנתבעת מס' 2 בהודעה שהגישה ביום 15.10.23 ציינה שאין התנגדות להגשתן משעולה כי התמונות צולמו על ידי אימו של התובע שמעידה בכפוף להגשת עותק צבעוני הכולל את מועד הצילום, כאמור עותק צבעוני הוגש. בנוסף, הוכח תמונות צולמו על ידי אימו של התובע כפי שהצהירה, סמוך לקרות האירוע. התובע אישר בעדותו שצילמו כנטען בכתב התביעה יום אחרי התאונה עמ' 64 שו' 25-28. כך גם אימו של התובע העידה שצילמה יום לאחר האירוע ועוד כמה פעמים (עמ' 95 שו' 32-22, עמ' 97 שו' 13-19 עמ' 100 שו' 11-17, עמ' 101 שו' 28-30). יתרה מזאת, אימו של התובע לא התנגדה לבדוק באופן ספונטני במעמד הדיון את הטלפון הנייד שלה לאיתור כל התמונות שצילמה בבית הספר, לרבות בדיקת מועד הצילום, ולהציג את כל התמונות שצילמה (עמ' 98 שו' 12, 27, עמ' 100 שו' 29-32). ר' החלטה מיום 25.11.24 לפיה: "בהסכמת הצדדים ולבקשת הנתבעות, אמו של התובע מציגה במעמד הדיון את כל התמונות שהיא מאתרת במכשיר הנייד שלה שצולמו בבית הספר, נושא התובענה". ב"כ הנתבעת מס' 2 ביקש לראות מהטלפון הנייד של התובעת את כל התמונות שהיא צילמה בבית הספר (עמ' 84 שו' 14-20, 24) ואימו של התובע לא התנגדה (עמ' 84 שו' 28). מבלי לגרוע מכך שבפועל הניסיון לאיתור התמונות במעמד הדיון - לא צלח. כפי שהעידה אימו של התובע, היא הגיעה לבית הספר ובחנה את הדברים ושאלה גם את המורה, כך אישר גם שלומי צדוק המורה: "..האמא הגיעה אלי אז אחרי כמה ימים, או שבוע שבועיים, לא זוכר כמה זה היה, וישבה לידי בהפסקה, והתחילה לשאול שאלות על מה שהיה והכל, ועניתי לה כמובן.." עמ' 180 שו' 25-27. לא זו אף זאת, שהנתבעת בחרה להגיש לראשונה בדיון ההוכחות תמונות ללא אסמכתה בדבר המועד המדויק של הצילום), ולו גם מטעם זה דין טענות הנתבעות להידחות. ר' החלטה מיום 25.11.24 לפיה: "בתיק זה התובע הגיש תמונות אשר צורפו לתיק ללא תאריך, ולו מטעם זה בלבד יש לדחות את התנגדות התובע להגשת תמונות ע"י הנתבעת ללא תאריך.." עמ' 19. זאת מבלי לגרוע מכך, שעיון בתמונות שהגישה הנתבעת מעלה כי הן צולמו לאחר שכבר בוצע השיפוץ במגרש. אשר על כן, מצאתי כי ניתן להסתמך על התמונות שהוגשו כראיה, לרבות לאופן בו נראתה זירת התאונה במועד התרחשותה, הן עדי התביעה והן עדי ההגנה כמצוטט לעיל אישרו את מקום התאונה והמפגע.

    הפגמים ב- טופס "דיווח ראשוני על תאונה" והשלכותיהם

35. בענייננו לצד העדויות, והתמונות שהוגשו מטעם התובע, אשר הוכח כי צולמו סמוך לקרות האירוע, ובפרט התמונה ת/1 בה נראה התובע צעיר מגילו במועד דיון ההוכחות, בהליך זה הוגש טופס דיווח ראשוני על תאונה (להלן: "הטופס" ו/או "הדו"ח"), בו צוין: "בשיעור חנ"ג התלמיד נפל על השן השמאלית קידמית שהייתה באמצע צמיחתה ונשברה". בניגוד לטענת הנתבעת מס' 1 אין בטופס אפשרות לסמן "מפגע", כפי שסומן "נפילה". עיון בטופס מעלה שהנתבעת הסתפקה בדיווח לאקוני. כפי שהעיד שלומי צדוק, המורה: "כשממלאים את הדו"ח בבית הספר אז בדרך כלל עושים בקיצור. זה רק אם חס וחלילה כמו עכשיו שיש תביעה, דברים כאלה אז עושים בפרוטרוט" עמ' 180 שו' 23-25. עוד נמצא כי מי שכתב את הדו"ח זו המזכירה, אילנה, והנתבעת נמנעה מלהביאה לעדות. השם של המזכירה אשר הוכח שהיא שכתבה את הדו"ח, לא צוין בדו"ח, ולראשונה בחקירת המורה שלומי צדוק, נמצא כי מי שכתב את הדו"ח היא המזכירה אילנה (עמ' 188 שו' 1-15). לא זו אף זאת שלומי צדוק, המורה מאשר בעדותו כי הטופס אינו כולל את התיעוד המלא, אלא על פי עדותו את התיעוד המלא הוא כתב לעצמו בצד "כתבתי לי בצד.. מה שאמרתי לה זה קיצור מה שהיא כתבה, ממה שהיא הבינה" ולכשנשאל היכן התיעוד המלא השיב: "בבית שלי" (עמ' 188 שו' 10-18) תיעוד אשר הנתבעת נמנעה מלהגישו. הוכח שהקלו ראש בצורך לתעד את האירוע, רק לאחר שהמורה הבין שעבר לטיפול עו"ד ערך לטענתו תרשומת אישית מפורטת, תרשומת אשר גם לאחר שניתנה לנתבעת ההזדמנות להציגה, התרשומת הנטענת לא הוצגה בדיון, ולא הוגשה בקשה להגישה לאחר מכן.

36. אשר על כן, הגם שההליך התקין הוא לערוך דו"ח תאונה מפורט אודות האירוע, הוכח שנערך דו"ח חסר שאינו משקף את נסיבות קרות האירוע. הדו"ח לאקוני ולא ניתן להבין ממנו את אופן התרחשות אירוע התאונה, עדות המורה לספורט אינה משקפת את הדו"ח, כך שקיימת סתירה בין הכתוב בדו"ח עליו לא חתום המורה (אלא חתום מנהל ביה"ס שלא היה עד לתאונה), לבין גרסת המורה לספורט, סתירה אשר המורה לספורט "פתר" בכך שהעיד כי הוא לא קרא את הדו"ח וכי הדו"ח תמציתי, כפי שיפורט להלן . לא זו אף זאת, הוכח שהדו"ח נערך על ידי המזכירה, קרי שלא על ידי מי שהיה עד לאירוע, נתון שהתגלה לראשונה בדיון ההוכחות, וכאמור הנתבעות נמנעו מלהעיד את הגורם שערך את הדו"ח-את המזכירה.

37. זאת ועוד, עסקינן בדו"ח אשר שלומי צדק, המורה, אשר על פי הנטען בניגוד למנהל בית הספר, ולמזכירה, נכח במועד קרות התאונה, אך הוא לא קרא את הדו"ח (עמ' 188 שו' 31-32). כלומר הדו"ח לא נערך על ידי המורה שהיה עד לתאונה, המורה לא קרא את הדו"ח, לא בכדי הדו"ח אינו מתאר את מה שקרה ו/או לכל הפחות באופן מלא. לא זו אף זאת, שלומי צדוק המורה, לכשנשאל מדוע לא קרא את הדו"ח, העיד ואישר בעדותו שהוא לא קרא, והוא לא סומך על הדו"חות מה שממלאים (עמ' 189 שו' 1). ולו גם מטעם זה גרסת שלומי צדוק, לפיה התובע נפל בעת ריצה ובאמצע המגרש (עמ' 189 שו' 8-11), שעה שהדבר לא צוין בדו"ח, דינה להידחות, לא כל שכן בהתווסף הטעמים המפורטים לעיל.

38. עיון בדו"ח מעלה כי נרשם "עדים לתאונה" "שלומי צדוק מורה לחנ"ג" "המחנכת גילה". הנתבעות נמנעו מלהעיד את המחנכת שעל פי הדו"ח נמנית עם העדים לתאונה, בעוד ששלומי צדוק, לא העיד שנכחה במועד קרות התאונה. בתוך כך נמצא כי הדו"ח אינו משקף את נסיבות קרות התאונה. יתרה מזאת, בעוד שבדו"ח צוין "המחנכת גילה" שלומי צדוק המורה העיד: "והמורה שלו המחנכת דאז אורית שבת טיפלה בו" (עמ' 180 שו' 15). ניכר כי המורה שלומי צדוק אינו זוכר את הפרטים המדויקים של האירוע, כשם שאינו זוכר את זהות המחנכת במועד קרות האירוע, אולם דרך המלך אינה בניסיון להיזכר ביחס לאירוע שהתרחש לפני מספר שנים, דרך המלך היא עריכת דו"ח מפורט ומלא, דבר שלא נעשה.

39. עוד מצאתי לקבוע כי למרות שמנהל ביה"ס הוא אשר חתום על טופס זה, ב"כ הנתבעות העלו התנגדויות בחקירתו בעיקר מאחר ומנהל ביה"ס לא היה עד לתאונה, עמ' 135-153, הגם שהוא בעל תפקיד משמעותי בביה"ס. מנהל ביה"ס, הוא אשר חתום על טופס הדיווח ומצופה כי ייבחן את הדברים, בטרם חתימתו, ייבחן את האירוע הנטען, יתחקר, ובתוך כך ישיב ביחס לקרות האירוע, בהתאם לממצאי הבדיקה אשר מצופה שתערך על ידו בטרם חתימה על הטופס כאמור או סמוך לכך, לרבות בחינת מיקום האירוע, נסיבותיו, תוצאותיו, קיומו או אי קיומו של מפגע ועוד- דבר שלא נעשה. ויודגש, אין מחלוקת כי התובע נפל במהלך שיעור חינוך גופני/ספורט ונחבל בשיניו, המחלוקת היא ביחס לנסיבות אירוע הנפילה. אולם, עיון בטופס מעלה כי אין בו תיאור לא כל שכן תיאור מפורט או מדויק של נסיבות אירוע הנפילה, בכלל זה לא נרשם שהתובע נפל בעת שהוא רץ בריצת חימום כנטען לראשונה בדיון ההוכחות. הטופס כולל דיווח לאקוני בדיוק כפי שהעיד המורה לחינוך גופני. לא זו אף זאת, שלומי צדוק, המורה לספורט העיד כי המנהל לא דיבר איתו על התאונות, עמ' 192-193.

40. על הנתבעות שהיו מודעים לאירוע בזמן אמת להתרחשות האירוע ולפגיעה הקשה בקטין, להיערך לשמור את כל המידע לפרק הזמן במסגרתו ניתן להגיש תביעה, לרבות עריכת בירור, תחקיר והסקת מסקנות בנוגע לעצם התרחשות האירוע והפעולות שנדרשות על מנת למנוע אירועים דומים. הדבר מתחייב ממעמדם של הנתבעות וחובתם כלפי התלמידים. הנתבעות לא טרחו לשמר את המידע, ככל שהיה מידע בעל ערך כזה, בחרו להסתפק בטופס לאקוני על הפגמים אשר דבקו בו כמפורט לעיל, אין להם אלא להלין על עצמם, מה גם שבמקרה דנן וכפי שפורט לעיל העובדות המהותיות העומדות ביסוד התביעה הובהרו והוכחו כדבעי.

    סיכום עדויות התביעה :

41. עדות התובע- בדיון ביום 20.10.22 התובע נחקר על ידי בית המשפט לגבי נסיבות קרות התאונה ונמצא כי הן בחקירתו ביום 20.10.22 והן בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית ביום 25.11.2024 התובע חזר והעיד על אותן הנסיבות לקרות התאונה. מצאתי כי עדותו של התובע הייתה עקבית ואמינה, מתיישבת עם העדויות כמצוטט לעיל, והתמונות אשר הוגשו. מצאתי להעדיף את גרסת התובע וחברו עד הראיה הקטין התלמיד ש.ל. לגבי אופן התרחשות התאונה.

42. עדות ש.ל.- מצאתי את עדות ש.ל., חברו של התובע, שהינו קטין גם במועד עדותו- עדות מהימנה קוהרנטית המתיישבת עם הראיות שהוגשו ומחזקת את עדות התובע. בהקשר זה ראוי להפנות לדוגמא לכך שהתלמיד ש.ל. העיד כי מבקר בחצר בית הספר גם במסגרת פעילות בני עקיבא, עמ' 125 שו' 13-21, ונמצא כי אכן אלה הן העובדות, שעה שגם רונן מזרחי מנהל ביה"ס אישר בעדותו כי אחר הצהרים החצר פתוחה ומתקיימת בה פעילות של תנועת נוער, עמ' 135 שו' 26-27, ועמ' 134 שו' 30. עוד ראוי להפנות לעדות הקטין ש.ל. בדבר הטעם לכך שראה את התובע נופל, מאחר והדלת של הספרייה נפתחה וזה עשה רעש לכן הסתכל וראה את התובע נופל (עמ' 128 שו' 19). הוכח שהעד ש.ל. ראה את התובע נופל. הוכח שאכן לאור מיקומו העד ש.ל. יכול היה לראות את התובע, ש.ל. היה שם בזמן (עמ' 51 שו' 15-17) היה בקיר היכן שהתרכזו התלמידים, כעולה מהתמונות הקיר הסמוך לגרם המדרגות (עמ' 116 שו' 28-30) כפי שהעיד התובע, גם העד ש.ל. העיד ראיתי את התובע נופל מחליק ונופל על הרצפה, וראה שהרגל שלו תקועה בשקע, ולאחר מכן שהפנים של התובע מכוסות דם. כפי שהעיד התובע, העיד ש.ל. שהתובע החליק ונתקע בשקע (עמ' 123 שו' 23-31). אין חולק שלתמיד ש.ל. אין "ידיעה או הסמכה בבטיחות" כטענת הנתבעת מס' 1 בסיכומיה, אולם העד לא העיד כעד מומחה אלא העיד מידיעה אישית על נסיבות האירוע כפי שראה בזמן אמת, כפי שקלט בחושיו במועד קרות האירוע. התרשמתי מעדות הקטין ש.ל. שהעיד על הדברים כהווייתם, בדומה לא ניסה להסתיר העובדה שהוא חברו של התובע לספסל הלימודים, וכי פגש בנסיעה באוטובוס את התלמיד נ.מ. ועל הדברים שהוחלפו עימו, עמ' 130. אשר על כן, עדות התובע נתמכה בין היתר בעדות התלמיד הנוסף, ש.ל. חברו לספסל הלימודים, ומתיישבת גם (אך לא רק) עם התמונות שהוגשו. התובע, אימו, וש.ל. העידו על אותן נסיבות להתרחשות האירוע. כך הם פני הדברים גם ביחס למפגע – עדות התובע נתמכה בעדויות כמפורט לעיל, לרבות בעדות הקטין ש.ל., ובתמונות שהוגשו.

43. עדות אימו של התובע- תצהיר עדות ראשית יחיד שהוגש בהליך זה היה של אימו של התובע, הנתבעות לא הגישו תצהירי עדות ראשית. אימו של התובע, הצהירה על תצלומים שהיא עצמה צילמה, התמונות צורפו לתצהירה, והיא חזרה ואישרה בעדותה בחקירה הנגדית בדבר צילום התמונות ומועדן. כמפורט לעיל, בחקירתה הנגדית היא לא התנגדה לבדוק בטלפון הנייד שלה את התאריך המדויק של הצילום. מצאתי את עדותה מתיישבת עם עדות התובע, ועדות התלמיד ש.ל. כמצוטט לעיל. בהתייחס לטענות הנתבעת בדבר הפער בין זהות הגורם שהודיע לאימו של התובע על האירוע כמצוין בדו"ח, לבין עדותה – מצאתי לדחותן, מהטעמים הבאים: על הפגמים בדו"ח ר' המפורט לעיל, בנוסף, שלומי צדוק בדומה לאימו של התובע, העיד שדיבר עימה כשהיא הגיעה לבית הספר (עמ' 191 שו' 4-5) ולא העיד שהוא זה אשר הודיע לה על האירוע, אלא העיד "התקשרנו" "המורה שלו והמחנכת דאז אורית שבת" (עמ' 180 שו' 15-16) כל זאת כאשר בדו"ח צוין "המחנכת –גילה", ולא המחנכת אורית שבת. ואכן אימו של התובע העידה: "דיברתי עם המורה שהתקשרה אליי היא היתה סגנית.." והשלימה את תשובתה: "כן סגנית מנהל והמורה לספורט" (עמ' 82 שו' 20-24). כך הם פני הדברים גם ביחס לעדותה לפיה עשתה תיחקור עם המורה לספורט (עמ' 82 שו' 4), כפי שאישר המורה לספורט בעדותו.

    סיכום עדויות עדי ההגנה:

44. מר רונן מזרחי, מנהל בית הספר- מצאתי את עדותו מהימנה. מנהל ביה"ס לא היה עד לקרות האירוע, ובהתאם העיד ביחס לנסיבות קרות האירוע: "לא אני לא הייתי עד למקרה, מי שנכח זה המורה לחינוך גופני.." (עמ' 133 שו' 27), והעיד בהגינותו: "אם הוא נפל והחליק אז הוא נפל והחליק אני לא מתווכח עם זה" (עמ' 144 שו' 30 ). "אני באמת לא זוכר מה היה לפני 7 שנים ובשעה הזאת בדיוק. אני כן יכול לומר באופן עקרוני.."(עמ' 134 שו' 26-27) וכן עמ' 146 שו' 14-17, אכן עדותו היתה באופן עקרוני, ללא שניתנה עדות ספציפית לאירוע. מנהל ביה"ס אף לא ידע להעיד היכן בדיוק נפל התובע, והעיד: "אני לא יודע אפה היתה הנפילה בדיוק", עמ' 147 שו' 24. כמצוטט לעיל, מנהל ביה"ס העיד ביחס ליציאה מהספרייה, גרם המדרגות ביציאה מהספרייה, אשר שימש מעבר לחצר בה שיחקו (עמ' 137 שו' 32-33, עמ' 139), ואישר את גרסת התובע ברכיבים הנ"ל, והעיד: "אני כן יודע להעיד שהיו שם מרצפות אקרשטיין בירידה מהספרייה. אם היו שקעים כאלה או לא אני ממש לא זוכר. אני חוזר על העקרון..אני כן זוכר שעמלנו קשות מול העירייה לשפץ שם את המגרש, ואכן המגרש שם, כל החצר שם שופצה." (עמ' 138 שו' 26-33) לכשנשאל "מה היה העיתוי של השיפוץ? לפני התאונה או לאחריה?" מנהל ביה"ס העיד "אני לא זוכר את התאריך" (עמ' 139 שו' 1-2) ולא יכול היה לשלול את עדות האמא שצילמה גם לאחר השיפוץ שעל פי עדותה נעשה לאחר התאונה (עמ' 139 שו' 3-4). מצאתי לקבל את עדותו אשר הלכה למעשה חיזקה את גרסת התובע, לרבות כמצוטט לעיל, אישר ש"בחלק הזה יכול ליפול" ולכשנשאל מדוע לא תיקנו העיד בהגינות "יכול להיות שלא שמנו לב לזה. יכול להיות שזה שקע בזמן יותר מאוחר,.." (עמ' 139 שו' 30-33).

45. מר שלומי צדוק המורה לספורט, העיד כי ברשותו תרשומת אולם לא הגיע עימה לדיון, העיד כי האירוע התרחש במיקום אחר, אולם כעולה מהתמונה ת/1 התובע אשר אינו נראה כפי גילו כיום בעדותו, מצביע על מיקום האירוע אשר אושר גם בעדות התלמיד ש.ל., ואימו. כמפורט לעיל, נוכח הפגמים שדבקו בדו"ח, ובפרט העדר פירוט ודיווח מלא, יש לדחות את ניסיון הנתבעת לקרוא לדו"ח את אשר לא נרשם בו. הוכח שהלכה למעשה המורה לספורט אינו זוכר היטב את הפרטים, כך לדוגמא ביחס לזהות המחנכת באותה עת, ואכן אין לצפות שיזכור ביחס לאירוע שארע לפני מספר שנים, ביחס לתלמיד ספציפי, לשם כך נדרש לערוך דיווח מלא ומפורט, וזה לא נעשה. כמפורט לעיל הוכח מועד התרחשות התאונה, ובדו"ח צוין שהתאונה ארעה בשעה 09:10 ולו גם מטעם זה הוכח שהתאונה לא ארעה באמצע מגרש הספורט, ויובהר. הוכח שהשיעור מתחיל לאחר שהתלמידים יורדים במדרגות, מתרכזים ליד הקיר, המורה בודק תלבושת, ומשם צועדים מגיעים למגרש, במגרש עושים חימום, בנסיבות אלה לא ניתן להשלים כל האמור לעיל, על ידי כל תלמידי הכיתה, וכבר להתחיל חימום וכל זאת עד השעה 9:10.

46. מר שמואל סעידיאן אב הבית – לכשהוצגו לו התמונות אישר שהמצב הנראה בתמונה צריך לנקות, ואישר כי את הבור שרואים בתמונה צריך לסתום, לכשנשאל "במצב הדברים כמו שמתואר בתמונה הזאת צריך לנקות? השיב: "בטח", לכשנשאל "את הבור הזה צריך היה לסתום או לא?" השיב: "כן", והעיד כי היום זה מתוקן עמ' 160 שו' 1-11. מר סעידה רג'ואי, עובד הניקיון –כמפורט לעיל מצאתי לדחות את עדותו, שעה שהעיד בניגוד לעדויות התביעה ולעדויות מנהל בית הספר ומר צדוק המורה, ביחס לדלת היציאה מהספרייה. מר מאיר ממן, ממונה על הביטוח במשרד החינוך- עדותו רלבנטית בעיקר לסוגיית הנזק, כמפורט להלן.

    אחריות הנתבעות 

47. חובתם ואחריותם של כל הגורמים המופקדים על שלומם של תלמידים לספק להם מקום בטוח לשהות בו והוראות סבירות לנהוג לפיהם. בראש ובראשונה חובתו של מורה כלפי תלמידו כמו גם חובת הגורמים האמונים על בטיחות המקום בו שוהים התלמידים. לא אחת נפסק כי חובת הזהירות של מורה כלפי תלמידו, כמוה כחובת הזהירות של אב כלפי בנו (ע"א 206/90  אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (1.3.93); ע"פ 402/75 אלגביש נ' מ"י, פ"ד ל(2) 561, 570).

48. בבחינת קיומה של רשלנות יש לבחון קיומה של חובת זהירות מושגית. קיומה של חובת זהירות מושגית נבחן על פי מבחן הצפיות. לא יכול להיות ספק שמנהל ביה"ס, מורה, והרשות המקומית יכולים וצריכים לצפות התרחשות נזק לתלמיד העושה שימוש בחצר בית הספר היסודי, אשר בתחום שליטתן הן מבחינת הצפיות הטכנית והן מבחינת הצפיות הנורמטיבית. אין חולק שההשקעה הכספית בתחזוקת חצר בית הספר, ובמתן הנחיות מתאימות לאופן השיעור, נמוכה לעין ארוך מהנזק הצפוי לתלמידי בית ספר יסודי קטינים שיכולים להיפצע כתוצאה ממפגעים כאלה ואחרים שלא תוקנו.

49. בבחינת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, נבחן האם הנתבעות או מי הן יכולות או צריכות היו לצפות את התרחשות הנזק בנסיבות הספציפיות של המקרה כמתואר לעיל? או שמא מדובר באחד הסיכונים הצפויים. גם חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות.

50. עוד בטרם נדרש לשאלת החלוקה, לא יכול להיות חולק שחצר בית ספר יסודי המשמש למעבר תלמידים לשיעורי חינוך גופני חייבת להיות חפה ממפגעים. במקרה דנן המציאות הוכיחה, קיומו של מפגע (חצץ ושקע), אשר גרמו לנפילה. החצץ והשקע לא היו צריכים להיות שם. בוודאי לא בסביבה בה נמצאים תלמידי ביה"ס יסודי, קטינים, לא כן שכן שעה שעל מנת להגיע לשיעור ספורט ובכלל זה לחצר נדרש היה לצאת מדלת הספרייה ולרדת בגרם המדרגות האמור, זה המסלול בו נדרשו התלמידים לעבור. על הנתבעות היה להסיר מכשולים אלו.

51. קיומו של המפגע, אינו סיכון רגיל וסביר בחצר ביה"ס, ובפרט במיקום שהוכח, המשמש מעבר לתלמידים, מפגע העלול לגרום לנזק גוף, כפי שארע בענייננו. המפגע דנן לא בא בגדרם של סיכונים הכרוכים בפעילות בביה"ס, לא מדובר ב- "סיכון מסיכוני החיים הרגילים" כטענת הנתבעת מס' 2. מדובר בחבלה שנגרמה עקב המפגע, מפגע זה אינו בגדר סיכון סביר בחצר ביה"ס או לפעילות בשיעור ספורט. בנסיבות אלה, קיימת גם חובת זהירות קונקרטית.

    אחריות הנתבעת מס' 2 – מדינת ישראל משרד החינוך

52. כמפורט להלן, בחינה מי מהנתבעות הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, מעלה כי הנתבעות סטו מסטנדרט הזהירות הסביר המוטל עליהם.

53. לטענת הנתבעת מס' 1 בכתב ההגנה, התובע היה בעת התאונה תלמיד בבית ספר יסודי, המורים והמנהלים של בית הספר היו עובדים של הנתבעת מס' 2, הם שמילאו את דו"ח התאונה. עוד טענה הנתבעת מס' 1, אם היה ליקוי כלשהו על המורה לחינוך גופני היה להזהיר את התלמידים ולהשגיח עליהם באופן מוקפד יותר, אם ישנה אחריות היא מוטלת על המדינה, עובדיה ושלוחיה. בסיכומיה טענה הנתבעת מס' 1 כי ככל וייקבע שקיימת אחריות כלפי התובע "הרי שהיא רובצת לפתחה של המדינה מעסיקתם של המורה לחנ"ג ומנהל בית הספר. לא היה שום מפגע מבני במקום, והמדינה גם לא ניסתה להראות, שפנתה לעירייה כדי לתקן דבר כלשהו. אב הבית כפוף להוראות המנהל ולא להפך".

54. במקרה דנן, על מנהל ביה"ס והמורה לחינוך גופני לנהל שיעור חינוך גופני בטיחותי בחצר ביה"ס בטיחותית, משהחליטו שבתחילת השיעור על התלמידים לצאת מדלת הספרייה, לרדת בגרם המדרגות ולעבור לחצר ביה"ס, היה עליהם לוודא שאין מפגע במעבר זה, ולהבטיח סביבת לימודים בטוחה, שלא לאפשר מעבר תלמידים לשיעור הספורט במיקום האמור לאור המפגע שהוכח, לפעול לסילוק המפגע. כפי שקבעתי, לא כך נהגו. מכאן, קמה אחריות למנהל ביה"ס, למורה ולמשרד החינוך המעסיק ושחובתו לתת הוראות ראויות ולפקח על עובדיו.

    אחריות הנתבעת מס' 1 – עיריית ירושלים:

55. לטענת הנתבעת מס' 2 טענה בכתב ההגנה, כי תחזוקת החצר לא הייתה מצויה באחריותה, ככל שיוכח קיומו של נפגע, היא לא ידעה אודותיו ולא היה עליה לדעת אודותיו. אין זה מתפקידה לנטר מפגעים הקיימים בשטח בית הספר באופן שוטף, וזהו תפקידם של המחזיקים בשטח אשר להם השליטה והפיקוח היומיומיים בבית הספר, לרבות אב הבית. בסיכומיה טענה הנתבעת מס' 2: "אם בית המשפט יקבע שהיה חצץ או שקע שגרם לפציעה כאמור, אזי זו אחריות אב הבית ו/או חברת הניקיון ו/או העירייה מתוך שהעידו כי זה התפקיד בדיוק שהם נדרשים לבצע ולסלק מפגעים".

56. מעבר לאחריות מנהל ביה"ס והמורה ובשים לב לכך שהתאונה ארעה בשל המפגע האמור, מצאתי לקבוע כי קיימת גם אחריות לגורמים האחראיים על תקינות חצר ביה"ס ובטיחותו כמו גם בטיחות התלמידים. הגורמים האחראיים, חייבים היו לוודא שהחצר בטיחותית, מתאימה לשימוש התלמידים. לפיכך, מצאתי להטיל אחריות על הנתבעת מס' 1 משהוכח קיום מפגע מבני במקום, היה על אב הבית ו/או חברת הניקיון ו/או העירייה לסלק את המפגע.

    חלוקת האחריות בין הנתבעות

57. כפי שקבעתי, על כל אחת מהנתבעות, הייתה החובה לצפות שקיומו של חצץ במשטח בתחתית המדרגה האחרונה וקיומו של שקע בריצוף עלולים להוות סכנה, במעבר בו נדרשו התלמידים לעבור לאחר ירידה בגרם המדרגות לשם הגעה לשיעור ספורט. הפרת חובות הנתבעות בהקשר זה היא שגרמה לנזק, שכן אילו ננקטו אמצעי זהירות ראויים בהסרת המפגע ובמתן הוראה מתאימות בשיעור החינוך גופני, הסיכוי, כי הנזק היה נמנע גדול מן הסיכוי כי היה מתרחש. בנסיבות המקרה דנן, קיים גם קשר סיבתי משפטי בין הפרת החובה לבין הנזק, שכן התוצאה המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגות הנתבעות ושייכת לסוג הסכנות המסתברות ממנה ואשר בגללן יש לראותה כרשלנות. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי הנתבעות התרשלו והתרשלות זו גרמה לפגיעתו של התובע.

58. בהתאם לדין, הנתבעות חבות ביחד ולחוד בפיצוי התובע. אשר לחלוקה הפנימית בין המעוולים זו נעשית, כאמור בסעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין, על פי "הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו" של כל אחד מהמעוולים. החלוקה נעשית לפי מידת האשם המוסרי שאותו יש לייחס לכל אחד מהמעוולים או על פי מבחן האשמה ההדדית הכולל הן את רכיב הסיבתיות והן את רכיב האשמה המוסרית (ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר [פורסם בנבו] (07.09.10), סעיף 40, ע"א 3656/99 טרנסכלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344;). כפי שפורט לעיל, הפרת חובות הזהירות נעשתה הן ברמת בטיחות המבנה החצר והן ברמה של ההנחיות הפרטניות שניתנו בשיעור חינוך גופני פרטני.

59. אשר לחלוקה הפנימית, אני נותנת דעתי לכך שהמורה הוא הגורם הישיר, האחראי הנמצא בשטח ומונע הנזק הטוב ביותר. המורה היה צריך לצפות את הסכנה הגלומה במפגע וליתן הוראות מתאימות לתלמידים. בהינתן האמור, אחריות משרד החינוך, שהינו מעסיקו של המורה ומנהל ביה"ס ואשר קיימת לו אחריות עצמאית לפקח ולהנחות את העובדים תחתיו ואת בית הספר, עומדת על 50%. בית הספר עשה שימוש בחצר ביה"ס, לרבות לצורך מעבר לשיעורי ספורט של התלמידים. עיריית ירושלים היא האחראית על מבנה וחצר ביה"ס על הרכיבים הקבועים המצויים בו, לרבות באמצעות אב הבית, וחברת הניקיון, היה עליה לדאוג להסרת המפגע. בנסיבות אלה, אחריות הנתבעת מס' 2 עומדת על 50%.

60. אין לייחס לתובע אשם תורם- בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי מקום לייחס לתובע אשם תורם הן בהסתמך על הוראות סעיף 64 לפקודת הנזיקין והן נוכח העובדה שהתובע במועד קרות התאונה היה בן תשע שנים, לא כל שכן בשים לב לנסיבות קרות התאונה כפי שהוכחו ר' ע"א 310/89 אליהו כהן (קטין) נ' מאיר לנטוש, עיריית לוד ומשרד החינוך, מו(1)402.

    סוגיית הנזק:

61. מטעם התובע הוגשה חוות דעת ד"ר ש. ברק מומחה בתחום כירורגיה פה ולסת. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעת פרופ' בונדר. פרופ' יוסף ניסן מונה כמומחה מטעם בית המשפט.

    חוות דעת מומחה בית המשפט פרופ' יוסף ניסן – הוכחה ולא נסתרה

62. הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה פרופ' ניסן ונמצא כי חוות דעתו הוכחה, כמפורט להלן. בחוות דעת המומחה פרופ' ניסן צוינו הממצאים בעקבות האירוע, אשר הוכחו:

    • "הקטין ב..נחבל בין היתר בפניו וב-4 שיניו הקדמיות העליונות, בעקבות נפילה בשיעור ספורט..". "אובחן עם שבר כותרת מסובך בשן 21 וסבלוקסציה של שאר החותכות הקדמיות העליוניות 11,12,22. בהמשך נשברו החותכות הקדמיות המרכזיות ושוחזרו שוב.." ממצאי הבדיקה הקלינית והרנטגנית שביצעתי כ-4 שנים מהחבלה הראו בין היתר: בלסת עליונה: מציגה משנן 17-27, שיניים 21, 11 ..לסת תחתונה מציגה משנן 47-43. החניכים ..קיימת קורלציה בין הממצאים הקיימים ותלונותיו של התובע, קיים קשר בין התאונה למצבו הדנטלי הנוכחי." כך העידה אימו "4 שיניים נשברו לו..", ר' עמ' 109 שו' 1-3. לכן בניגוד לטענת הנתבעת בעקבות האירוע התובע לא נחבל רק ב- 2 שיניו.

    • "פונה וטופל (במשך כשנה) בביה"ח הדסה עין כרם ירושלים במחלקה לרפואת שיניים לילדים." לכן בניגוד לטענת הנתבעת, וכעולה גם מאסמכתאות שהוגשו, התובע טופל משך כשנה בביה"ח הדסה, מקרות האירוע ביום 17.10.2018.

    • הוכח כי בעקבות התאונה פעילות התובע הוגבלה, כפי שצוין בחוות דעת המומחה פרופ' ניסן, הוכח שגם במועד הבדיקה ע"י פרופ' ניסן התובע מתלונן על רגישות בשיניים הקדמיות עליונות, מתקשה בנגיסת מזון, ומוגבל בפעילות עקב חשש לשבר חוזר. יתרה מזאת, כפי שצוין בחוות הדעת שלא נסתרה: "קיימת קורלציה בין הממצאים הקיימים ותלונותיו של התובע, קיים קשר בין התאונה למצבו הדנטלי הנוכחי. במצבו הנוכחי קיימות מגבלה בחיתוך המזון ורגישות בחותנכות המרכזיות. "יש לצפות להטבה במצבו הדנטלי בעתיד, אי כושר חלקי של כ- 6 שנים (עקב הטראומה והטיפולים הנדרשים)."

    • לגבי עלויות עבר, העלויות אשר הוצגו על ידי התובע בעקבות התאונה הוכחו במלואן, הן באסמכתאות שהוגשו, והן בחוות דעת פרופ' ניסן מיום 22.4.2022 שלא נסתרה, במסגרתה צוין "עלות הטיפולים: כפי שהוצגה עד כה בהחלט מקובלת".

    • לגבי עלויות בעתיד הוכח כפי שצוין בחוות דעת פרופ' ניסן שלא נסתרה: "בעתיד יזדקק ככל הנראה להחלפת השחזורים הקיימים (אחת לכשנתיים עד גיל 18) 11, 21 בשיניים בעלות של כ- 750 ₪ לשן=1500 ₪. לאחר מכן יידרש ככל הנראה לביצוע מבנים וכתרים אסתטיים (ללא מתכת בעלות של כ- 4000 ₪ לשן, סה"כ 8000 ₪) אחת לכ- 10 שנים בממוצע, מספר ההחלפות לפי תוחלת החיים הממוצע של גבר במדינת ישראל.". טענת הנתבעת מס' 2 לפיה לאור השימוש בתיבת המילים "ככל הנראה" אין להכיר בהוצאה – דינה להידחות. טיפול עתידי מעצם טיבו ומהותו הוא "ככל הנראה", בהתאם פרופ' ניסן פירט בחוות דעתו את הטיפולים, טיבם ומהותם, ועלויותיהם להם יזדקק התובע בעתיד. לא בכדי נמנעו הנתבעות מלפנות בשאלות הבהרה למומחה בעניין זה, לא כל שכן לחקור את המומחה. בנסיבות אלה, ההוצאות לעתיד הוכחו בהתאם לחוות דעת המומחה.

    • בהתייחס לשני המסמכים שצורפו לסיכומי התובע שהוגשו ביום 22.9.2025: קבלה מיום 13.8.2025 בסך 300 ₪, ו-"הצעת מחיר לתוכנית טיפול מס 4" מיום 13.8.2025 בסך של 12,700 ₪- אין חולק כי מסמכים אלה לא ניתן היה להגיש במועד הגשת ראיות, ולא בדיוני ההוכחות בהיותם מסמכים מיום 13.8.2025. עם זאת, משנמצא כי עסקינן בהצעת מחיר, ובבחינת טיבן ומהותן של ההוצאות הנטענות לא מצאתי לחרוג מחוות דעת המומחה פרופ' ניסן, ובכלל זה לא מצאתי לפסוק בשיעור העולה על הסכומים המפורטים בחוות דעת.

63. ככל שהדברים מתייחסים לטענות הנתבעות ביחס לאירוע הנפילה מהכיסא, אין חולק כי פרופ' ניסן מומחה בית המשפט היה מודע לאירוע הנפילה מהכיסא בשנת 2020, בין התר, בשים לב לכך שהועבר לעיון פרופ' ניסן העתק חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, הכוללת התייחסות ספציפית לכך ש-"ביום 23.3.2020 נרשם כי לפני 4 ימים, נחבל שוב בשיניים 11,21" (ר' מכתב הפנייה מיום 4.11.2021 מאת ב"כ הנתבעת מס' 2 אל המומחה, הוגש בתיק המוצגים ביום 15.10.23). הנתבעת מס' 2 אינה חולקת על כך, ואף מפנה להתייחסות פרופ' ניסן לכך ש-"בהמשך נשברו שוב החותכות הקדמיות המרכזיות". ואולם, אין חולק שפרופ' ניסן מצא לקבוע ממצאים כמפורט בחוות הדעת, ולא לגרוע בגין אירוע הנפילה מהכיסא, מהעלויות אשר מצא שנדרשו ויידרשו בעקבות התאונה נושא הליך זה. לפיכך, לא מצאתי לסטות מחוות דעת המומחה, ובכלל זה הוכח שאין לגרוע מהעלויות והממצאים אשר פורטו בחוות דעת פרופ' ניסן בגין הנפילה מהכיסא. בבחינת למעלה מן הצורך, יצוין כי הנפילה מהכיסא ארעה 4 ימים לפני 23.3.2020, בתוך כך כל הטיפולים עד 3/2020 לא ניתן לקשור באופן כלשהו לנפילה מהכיסא, וביחס לתקופה שלאחר 3/2020 כאמור מצאתי לקבל את ממצאי הבדיקה הרפואית כמפורט בחוות דעת פרופ' ניסן לפיה אין לגרוע מהממצאים בעקבות התאונה, בגין הנפילה מהכיסא.

64. בניגוד לטענת הנתבעת מס' 2 לפיה: "הפגיעות בשיניים הנוספות של התובע הן כתוצאה מאירועים נוספים שאינם קשורים לתאונה", ובניגוד לטענת הנתבעת מס' 1 לפיה: "התובע נפגע בשיניו אחרי התאונה, 3 פעמים נוספות" - הוכח לא מדובר בשלושה אירועים בהם נפגע התובע בשיניו, אלא כפי שהעידה אימו של התובע: פעם אחת- התאונה נושא הליך זה "אחרי שהנפילה, הגענו להדסה, עשו לו השלמות בשיניים", פעם שנייה-"לא יודעת איך זה קרה אבל ההשלמות האלה נפלו אחרי תקופה מאוד קצרה" עמ' 108 שו' 24-25. "פשוט נפל החומר לא החזיק ונפל..לא החזיק מעמד.. אחר כך חזרנו לשם, תיקנו לו את זה.." (עמ' 109 שו' 7-11). פעם שלישית –הנפילה מהכיסא "סיטואציה עם תוך כדי משחק עם אח שלו הוא קיבל מכה וזה נפל" עמ' 109 שו' 12-23, עמ' 110 שו' 10, 20-25.

    לא זו אף זאת, ככל וסברו מי מהנתבעות כי היה על המומחה לגרוע מהעלויות המפורטות בחוות הדעת, בגין "הפגיעות הנוספות" הנטענות היה עליהן לפנות למומחה בשאלות הבהרה או לחקור את המומחה, לא בכדי נמנעו הנתבעות מלעשות כן. כאמור, הוכח כי המומחה היה מודע גם לאירוע הנפילה מהכיסא, ולא מצא לגרוע בגינו כמפורט בחוות הדעת שלא נסתרה.

    אין לגרוע מהנזק שהוכח

    58. הוכח אימו של התובע פעלה להקטנת הנזק. אימו של התובע הצהירה, ולא עלה בידי הנתבעות לסתור עדותה זו: "בשנת 2018 לאחר הפגיעה פניתי לענבל חברה הביטוח של המדינה. נאמר לי שאני צריכה לצרף מסמכים רלוונטיים, לטפל דרך המרפאות שלהם ושמקסימום סכום הפיצוי שיינתן לנו הוא על סך 800 ₪", עוד הצהירה: "במסגרת ההליך המשפטי ומאחר ונדרשתי לפנות לענבל בניסיון לקבל החזרים, פניתי אליהם ונאמר לי שבשנתיים האחרונות אין אפשרות לקבל החזרים מהם ושמגיעים ..טיפולים מסובסדים דרך קופת החולים". בהתאם אימו של התובע העידה בחקירתה: "יש את הסגנית מנהלת, אף אחד לא באמת התייחס. אמרו לי פשוט תפני לענבל, וזה הכל" (עמ' 94 שו' 22-23). כך גם הנתבעת מס' 2 טענה ב- "הודעה מטעם הנתבעת מס' 2" שהגישה ביום 2.2.2023 "התובע זכאי להחזרים כאמור מאת "ענבל". הנתבעת מס' 2 נמנעה מלזמן את נציג ענבל להעיד, וגם מטעם זה עדות אימו של התובע הוכחה כאמור. בפועל כעולה מחוות דעת פרופ' ניסן, ומהאסמכתאות שהוגשו הוכח שהתובע נדרש לטיפולים בעקבות התאונה בסכום העולה על סך של 800 ₪.

    59. אימו של התובע העידה בדבר הטעמים לכך שפנתה לקבלת הטיפול בביה"ח הדסה ולא בקופת החולים (ר' עמ' 108 שו' 13-15). הוכח שהתובע פנה לבצע את הטיפולים בשנת 2018 בביה"ח הדסה, אליו הופנה, כפי שהעיד שלומי צדוק המורה: "... 9:40 אמא שלו הגיעה. אחרי שהיא הגיעה גם אמרתי לה אפה אפשר לטפל בזה והכל, שורש ובית חולים הדסה עין כרם, היא טיפלה אחרי יומיים הוא הגיע לבית ספר..היא אמרה שהצליחו להדביק לו את זה, רק אסור לו לנגוס שם" עמ' 180 שו' 17-20.

    60. יתרה מזאת, ממילא לעמדת הנתבעת מס' 2 התובע זכאי לקבל "ללא עלות" את הטיפול שקיבל בביה"ח הדסה עד לסוף שנת 2018, ולו גם מטעם זה יש להשיב לתובע עלויות הטיפול בהן נשא בגין הטיפולים בשנת 2018 בבי"ח הדסה. ואלה טעמיי:

        • בכתב התביעה התובע תבע את ההוצאות הרפואיות, הן בגין הטיפולים בשנת 2018 טיפולים שבוצעו בביה"ח הדסה בלבד, והן בגין הטיפולים שבוצעו בשנת 2019 ואילך בביה"ח הדסה (ר' "גיליון מרפאת שיניים הדסה מיום 17.10.2018 ועד 20.7.2020" כנזכר גם בחוות הדעת מטעם הנתבעות). בהתאם לאסמכתאות שהוגשו, החל מ- 10/2020 התובע טופל במרפאה פרטית שלא בביה"ח הדסה.

        • מר ממן העיד: "עד סוף 2018, בעצם כדי לממש את ההטבה – התלמידים יכלו בעצם לפנות למרפאות שהיו בהסדר משרד החינוך.. את כל הטיפולים שהוא עשה באופן פרטי עד סוף 2018- הפסיד.." (עמ' 25 שו' 27-31).

        • הוכח שעד סוף שנת 2018 התובע טופל במרפאת ביה"ח הדסה בעקבות ובגין התאונה, ר' הציטוט לעיל מחוות דעת פרופ' ניסן והאסמכתאות שהוגשו. הוכח שלעמדת הנתבעת מס' 2 התובע היה זכאי לקבל את הטיפולים בשנת 2018 בביה"ח הדסה "ללא כל עלות". כך ביום 2.2.2023 הוגשה "הודעה מטעם הנתבעת מס' 2" לפיה: "..7. כאן המקום להזכיר את הטיפולים לאחר החבלה נשוא התובענה ביצע התובע במחלקה לרפואת שיניים ביה"ח הדסה עין כרם ללא כל עלות (היות והמדובר בטיפול שיניים חינמי לילד במסגרת הרפואה הציבורית. ..לכן ככל ,שהתובע מבקש פיצוי בגין הוצאות השיניים בהם נשא בעבר – על התובע להציג קבלות מביה"ח הדסה ביחס לטיפולי שיניים 11, 21 – הא ותו לאו. 10. היות והדין קובע כי תלמיד ביה"ס זכאי לטיפולי שיניים חינמיים במסגרת הרפואה הציבורית, והיות והטיפול בזיקה לנפילה בביה"ס בוצע ברפואה הציבורית – לא צריכה להיות כאן כל הוצאה. 11. יתרה מכך, התובע זכאי להחזרים כאמור מאת "ענבל" (ראה טפסים שצורפו לתחשיב הנזק) ולכן אין לפצותו בגין הוצאות אלו, שאחרת יהא כאן פיצוי כפול על ידי המדינה!" עוד טענה הנתבעת 2: "לכן- ככל שהתובע מבקש פיצוי בגין הוצאות השיניים בהם נשא בעבר – על התובע להציג קבלות מביה"ח הדסה ביחס לטיפולי שיניים 11,21 –הא ותו לא. היות והדין קובע כי תלמיד ביה"ס זכאי לטיפולי שיניים חינמיים במסגרת הרפואה הציבורית, והיות והטיפול בזיקה לנפילה בביה"ס בוצע ברפואה הציבורית – לא צריכה להיות כאן כל הוצאה.".

        • לא זו אף זאת, כפי שנקבע בחוזר שהגישה הנתבעת 2 "כדי לסייע בשמירה על הרצף הטיפולי- משרד החינוך יסייע בהוצאות להשלמת טיפולי שיניים לתלמידים שנפגעו בתאונה בעבר והחלו טיפולים לפני 31/12/2018", ר' עדות מר ממן, עמ' 28 שו' 10-23. מר ממן העיד: "אם יש קשר בין הטיפולים שמבצעים לו ב- 2019 לטיפול שהוא החל ב- 2018 במסגרת ההסדר, לא ברופא פרטי – הוא יקבל החזר אם הוא יידרש לכך שהוא יציג קבלות והוכחה מה הקשר בין החבלה לבקשה שלו להחזר" (עמ' 28 שו' 21-23).

        • הוכח שהטיפולים שביצע התובע בשנת 2018 בוצעו בביה"ח הדסה בלבד, וכולם בעקבות התאונה, כעולה מהאסמכתאות שהוגשו ומחוות הדעת פרופ' ניסן, וכן כעולה מחוות הדעת שהגישו הנתבעות. ויובהר, בחוות דעת פרופ' ליפא בודנר מיום 23.6.2021 צוין: "טיפולי עבר: זכאי להחזר עלות הטיפול במרפאת "הדסה" ביחס לשיניים 11,21.".

    61. הוכח החל משנת 2019 התובע היה זכאי להחזר בגין הטיפולים לרבות בגין הטיפולים הפרטיים, הוכח שניתן היה לקבל את ההחזר עד 3/2021, ובמקרים חריגים אף סמוך לאחר מכן. אולם גם לאחר שהתובע פעל והגיש את התביעה בחודש 10/2020 אליה צורפו אסמכתאות ודרישה להחזר, דהיינו לפני חודש 3/2021, לא בוצע החזר. ואלה טעמיי:

        • מר ממן העיד: "החל מ- 2019 יכול היה לקבל הטבה חדשה ...שבו הם יכולים לפנות לרופאים פרטיים לבצע את הטיפולים ולהגיש בקשה להחזר .." (עמ' 25 שו' 31-33). הנה כי כן, העובדה שמשנת 2020 התובע טופל גם במסגרת הרפואה הפרטית (כעולה מהקבלות שהוגשו ואושרו בחוות דעת פרופ' ניסן), אינה גורעת מהזכאות להחזר.

        • ביחס לזכאות להחזר בגין טיפולים משנת 2019, כפי שהעיד מר ממן: "יש זכאות על טיפולים שהחלו ב -2019, חדשים". (עמ' 29 שו' 15). בנוסף, מר ממן העיד: "גם כאלה שביצעו טיפולים בינואר 2019 והמשיכו טיפולים לאורך זמן ואגרו את המסמכים ואת הקבלות והחליטו לרכז את הפנייה אפילו שנה וחצי אחרי זה, כל עוד שמשרד החינוך האריך את תקופת ההטבה בהחזר הוצאות עד מרץ 21' –יכלו בעצם להגיש בקשה לקבל את ההחזר, להבנתי במקרה הזה לא הוגשה בקשה, מה גם שבכלל לא ניצלו את הזכאות לטיפול ב -2018" (עמ' 26 שו' 2-7). בענייננו, למרות שהתביעה הוגשה לפני חודש 3/2021, התביעה הוגשה בחודש 10/2020 והוגשו אסמכתאות, לא בוצע החזר.

        • יתרה מזאת כי שהעיד מר ממן ביחס לבחינת מקרים חריגים לאחר 3/2021: "היו מקרים חריגים שהיו מגישים בקשות ומסבירים בצורה כזו או אחרת איזושהי סיטואציה והיא היתה נבחנת" (עמ' 35 שו' 17-18), וכן העיד מר ממן: "..במרץ 21' זה נסגר..מי שפספס בשבוע שבועיים...יאללה קח" (עמ' 35 שו' 25-28). "אולי ב- 3 חודשים הראשונים אחרי שזה אומר "הגשתי" וזה לא הגיע בדואר" אולם בעניינו, ממילא לכל המאוחר בחודש 10/2020 כבר הוגשה התביעה בצירוף הקבלות. כפי שהעיד מר ממן: "..ההטבה היתה 24/7 בלי שום קשר לאחריות משרד החינוך, ..זאת אומרת לא היה צריך להוכיח אחריות" (עמ' 36 שו' 10-12).

        • ר' גם "בקשה לפיצול התביעה" שהוגשה ביום 18.2.2021 על ידי הנתבעת מס' 2, אליה הצטרפה הנתבעת מס' 1, שם נטען: "בשלב זה מכוסות הוצאות טיפולי השיניים מכוח החוק, כך שכל טענתו היא להוצאות עתידיות מיום שיהפוך בגיר.", ובדיון ביום 20.10.2022 ב"כ הנתבעת מס' 2 טענה: "כל טיפולי השיניים מכוסים עד גיל 18." (עמ' 3 שו' 6). כך גם ביום 11.4.2024 הנתבעת מס' 2 הגישה "תגובה להודעה ובקשה מטעם התובע" במסגרתה טענה "עד שנת 2018 תלמידים שנפגעו בשיניים במהלך יום הלימודים, הופנו לקופ"ח שהיתה בהסדר (בהתאם למכרז שהופעל) מול משרד החינוך על מנת שזו תטפל בתובע ללא עלות..ההסדר הזה בוטל בשנת 2018 בעקבות התיקון שנעשה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי...8. עם זאת בתקופת "התפר" ובעקבות ביטול ההסדר האמור (טיפולי שיניים בקשר עם חבלה) ניתנה על ידי משרד הבריאות/משרד החינוך "הטבה: החזר בגין טיפולי שיניים שבוצעו על ידי רופאים פרטיים בעקבות חבלה בבית הספר. 9. ההטבה הזו פורסמה בשנת 2019 והוארכה – לבקשת הורי תלמידים – עד ליום 31.3.21..,". לכן מצאתי כי התובע זכאי להחזר עבור טיפולי השיניים אשר שיעורם הוכח, ואשר הוכח שבוצעו בעקבות התאונה.

        • בדומה, ביום 20.11.2024 הוגשה מטעם הנתבעת מס' 2 "תגובה לבקשה מטעם התובע בקשה מס' 33" במסגרתה נטען כי: "הנתבעת טוענת שנכון ליום המקרה ועד ליום 1.3.21 היתה הטבה (החזר) לה היה זכאי התובע- לו היה פונה, כאשר הטבה זו לא חלה נכון ליום זה." הוכח התובע פנה במועד שעדיין חלה ההטבה, בכל זה התביעה דנן הכוללת דרישה להחזר בגין הוצאות הטיפולים בעקבות התאונה, הוגשה בחודש 10/2020 אליה צורפו אסמכתאות, וחרף זאת נמנעה הנתבעת מס' 2 מלבצע החזר.

    62. אשר על כן, נמצא כי חרף עמדת הנתבעת מס' 2 לפיה התובע לא נדרש לשאת בעלות טיפולי השיניים עד גיל 18, בפועל התובע נשא בעלות הטיפולים שהוכח שבוצעו בעקבות התאונה ואשר שיעורם הוכח (ר' חוות דעת פרו' ניסן והאסמכתאות שהוגשו).

    63. כפי שצוין בחוות דעת פרופ' ניסן, כמצוטט לעיל, התובע טופל משך כשנה בביה"ח הדסה ונשא בעלות הטיפולים(ר' לדוגמא אסמכתא בגין טיפולים בביה"ח הדסה ממועד האירוע עד 16.4.2019). בניגוד לטענת הנתבעת 2 בסיכומיה ובהודעה מיום 2.2.2023 לפיה: "את הטיפולים לאחר החבלה נשוא התובענה ביצע התובע במחלקה לרפואת שיניים ילדים ביה"ח הדסה עין כרם ללא עלות (היות והמדובר בטיפול שיניים חינמי לילד במסגרת הרפואה הציבורית)". הנה כי כן, גם לגישת הנתבעת 2 הטיפול בבי"ח הדסה הוא טיפול במסגרת הרפואה הציבורית שהתובע אינו אמור לשאת בעלותו.

    64. הוכח התקופה הרלוונטית לתביעה כוללת "תקופת תפר"- "תקופת התפר" היא התקופה של מעבר מהסדרה מסוימת, זכאות לקבלת טיפולים חינם בכפוף ובהתאם להוראות (קבלת טיפול חינם על פי ההסדר ושלא בטיפול פרטי, וזאת עד סוף שנת 2018), להסדרה שונה/אחרת, זכאות לקבל החזר עבור טיפולים בכפוף ובהתאם להוראות (קבלת החזר גם עבור טיפול פרטי). מר ממן העיד: "..תקופת התפר היא ברגע שאתה עובר ממעבר של מתן שירות כזה למתן שירות אחר, שזה מסוף דצמבר והלאה" (עמ' 33 שו' 21-22) כאמור הוכח שאימו של התובע פנתה בשנת 2018 ונמסר לה המידע בדבר ההסדר במועד זה, משכך לא חזרה ופנתה לא ידעה על השינוי בהסדרה, ואולם הוכח שגם לאחר הגשת התביעה הכוללת דרישה להחזר בגין הטיפולים בצירוף אסמכתאות, וכל זאת עובר ל- 3/2021 – חרף זאת לא בוצע החזר כאמור. עוד ר' פירוט הנתבעת מס' 2 ביחס לתקופת התפר, ב- "תגובה להודעה ובקשה מטעם התובע" שהוגשה ביום 11.4.2024.

         

        ראשי הנזק:

    65. להלן הנתונים הרלוונטיים:

        התובע יליד :X.X.2009

        מועד התאונה :17.10.2018

        גיל התובע בעת התאונה :9

        גיל התובע כיום :16 +

        נזק לא ממוני:

    66. לטענת התובע יש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 150,000 ₪, הנתבעות מתנגדות, לטענת הנתבעת מס' 2 מוצע להעמיד ראש נזק זה על 10,000 ₪.

    67. כמפורט באסמכתאות אשר הוגשו, ובפרט בתיעוד הרפואי, התובע נדרש לביצוע טיפולי שיניים רבים ממועד קרות התאונה, וזאת משך מספר שנים, משנת 2018, ועל פי חוות דעת פרופ' ניסן עד שנת 2022, לצד הטיפולים להם יידרש בעתיד על פי חוות הדעת. כעולה מחוות דעת פרופ' ניסן, במסגרת הממצאים צוין כי גם במועד בדיקתו התובע מתלונן על רגישות בשיניים הקדמיות עליונות, מתקשה בנגיסת מזון, מוגבל בפעילות עקב חשש לשבר חוזר. כפי שנקבע בחוות הדעת פרופ' ניסן אשר מצא כי: "קיימת קורלציה בין הממצאים הקיימים ותלונותיו של התובע, קיים קשר בין התאונה לבין מצבו הדנטלי הנוכחי. במצבו הנוכחי קיימת מגבלה בחיתוך המזון ורגישות בחותכות המרכזיות."

    68. זאת ועוד, אימו של התובע הצהירה, עדות אשר לא נסתרה, בדבר הסבל היומיומי שנגרם לבנה "הטיפולים שנאלץ לעבור היו קשים, מורכבים וכואבים". בדומה לממצאי בדיקת המומחה פרופ' ניסן, אימו של התובע הצהירה, ועדותה לא נסתרה: "עד היום הבן שלי נאלץ לעבור טיפולים....עד היום הבן שלי לא מסוגל לנגוס בדברים קשיחים וצריך לחתוך לו את האוכל הקשה". כאמור התובע הינו קטין הוכח כי עקב ובגין התאונה סבל וסובל מכאבים בשיניים קדמיות ועליוניות, מגבלה בחיתוך מזון ורגישות בשיניים, לצד טיפולי שיניים רבים אשר נאלץ לעבור משך תקופה ארוכה ממועד קרות התאונה, והצורך לבצע טיפולי שיניים חוזרים ונשנים כמפורט בחוות דעת פרופ' ניסן מדי מספר שנים בעתיד.

    69. יתרה מזאת, כפי שצוין בחוות דעת פרופ' ניסן "אי כושר חלקי של כ- 6 שנים (עקב הטראומה והטיפולים הנדרשים)". לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובע בראש נזק סך 55,000 ₪ .

        הוצאות רפואיות ונלוות – עבר ועתיד :

    70. לטענת התובע יש לפצות את התובע בראש הנזק של הוצאות רפואיות ונלוות עבר ועתיד בסכום של 90,000 ₪, הנתבעות מתנגדות לכך, ולטענת הנתבעת מס' 2 יש להציע בראש נזק הוצאות רפואיות סכום של 10,000 ₪.

    71. עלות הטיפולים בעבר על-פי למועד חוות הדעת מיום 22.4.2022 - בהתאם לחוות דעת פרופ' ניסן שהוכחה "עלות הטיפולים : כפי שהוצגה עד כה בהחלט מקובלת", לפיכך מצאתי לפסוק לתובע סך של 22,919 ₪ (המהווה סך האסמכתאות שהוגשו וצורפו לתצהיר אימו של התובע) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מאמצע התקופה עד היום, ובסך הכל 30,934 ₪.

    72. עלות הטיפולים לעתיד- בהתאם לחוות דעת פרופ' ניסן מיום 22.4.2022 שהוכחה "בעתיד יזדקק ככל הנראה להחלפת השחזורים הקיימים (אחת לכשנתיים עד גיל 18) 11, 21 בשיניים בעלות של כ- 750 ₪ לשן=1500 ₪. לאחר מכן יידרש ככל הנראה לביצוע מבנים וכתרים אסתטיים (ללא מתכת בעלות של כ- 4000 ₪ לשן, סה"כ 8000 ₪) אחת לכ- 10 שנים בממוצע, מספר ההחלפות לפי תוחלת החיים הממוצע של גבר במדינת ישראל"

        לאור חוות דעת פרופ' ניסן, תאריכי הטיפול העתידיים של התובע, ממועד חוות דעת פרופ' ניסן, צפויים להתרחש, כמפורט להלן:

        • עד גיל 18, קרי עד ליום X.X.2027: ביום 22.4.2024 סך של 1,500 ₪, וביום 22.4.2026 סך של 1,500 ₪, סך הכל 3,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מאמצע התקופה עד היום ובסך הכל 3,215 ₪.

        • אחת ל – 10 שנים מיום X.X.2027 (גיל 18), עד ליום 8.11.2090 (תום תוחלת החיים), סך של 8,000 ₪.

          אתהסכומיםהללונדרשלהווןלפימקדםהיווןכפול,שהרימדוברבתשלומיםעיתייםשמקדימיםאתהתקופהבההםעתידיםלהינתן:

          8,000 ₪ ביום X.X.2037, מוכפל במקדם היוון הכפול לעוד 11 שנים, שהוא 0.7224, כלומר 5,779 ₪

          8,000 ₪ ביום X.X.2047, מוכפל במקדם היוון הכפול לעוד 21 שנים, שהוא 0.5375, כלומר 4,300 ₪

          8,000 ₪ ביום X.X.2057, מוכפל במקדם היוון הכפול לעוד 31 שנים, שהוא 0.3999, כלומר 3,199 ₪

          8,000 ₪ ביום X.X.2067, מוכפל במקדם היוון הכפול לעוד 41 שנים, שהוא 0.2976, כלומר 2,381 ₪

          8,000 ₪ ביום X.X.2077, מוכפל במקדם היוון הכפול לעוד 51 שנים, שהוא 0.2214, כלומר 1,771 ₪

          8,000 ₪ ביום X.X.2087, מוכפל במקדם היוון הכפול לעוד 61 שנים, שהוא 0.1648, כלומר 1,318 ₪

          סך הכל 18,748 ₪ החישובים נערכו על סמך חוות דעת המומחה פרופ' ניסן בהיוון עתידי, לרבות היוון כפול.

          עזרת צד ג' עבר ועתיד:

    73. לטענת התובע יש לפצותו בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד בסכום 40,000 ₪, הנתבעות מתנגדות לכך. כעולה מהאסמכתאות שהוגשו, ובפרט התיעוד הרפואי, בצירוף חוות דעת פרופ' ניסן, מצאתי שהוכח כי התובע שהינו קטין הן במועד קרות התאונה והן כיום, נזקק לטיפולים רפואיים בעקבות התאונה והיה בתקופת החלמה, במסגרתם נזקק לעזרת בני משפחה ובעיקר לעזרת הוריו. בהקשר ראוי להפנות להיקף הטיפולים הגבוה להם נדרש התובע משך מספר שנים, בליווי הורה, לא בכדי נקבע בחוות דעת פרופ' ניסן "אי כושר חלקי של כ- 6 שנים (עקב הטראומה והטיפולים הנדרשים)". עוד יש ליתן את הדעת למגבלות התובע בחיתוך מזון, והשלכותיהם, הצורך בעזרת הורה. בשים לב לאמור לעיל, ובבחינת טיבה ומהותה של הפגיעה, מצאתי לקבוע פיצוי בראש נזק זה בגין העבר והעתיד בסך 9,000 ₪ .

        הפסד השתכרות בעתיד:

    74. לטענת התובע בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט התוצאות התאונה ילוו את התובע לשארית חיו ויזדקק לטיפולים כל כמה שנים, התובע נבדק על ידי המומחה בתאריך 20.02.2022 ובחוות דעת קבע המומחה תקופה של אי כושר חלקית על פני 6 שנים בנסיבות אלו יהא זה סביר לקבוע פיצוי גלובאלי בסך של 50,000 ₪. לטענת נתבעת מס, 2 , פגיעה בשן אינה מצדיקה פיצוי בראש נזק זה. בנסיבות העניין, ובכלל זה בשים לב לממצאים כמפורט בחוות הדעת וגילו של התובע אשר ממילא יגיע לגיל 21 ביום X.X.2030, דהיינו בחלוף 6 השנים הנ"ל, לא מצאתי לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

        סיכום:

    75. בהתאם לאמור הנתבעות ישלמו לתובע סכום כמפורט להלן, בהתאם ליחס האחריות שנקבע:

        • נזק לא ממוני-55,000₪;

        • עזרת צד שלישי (עבר ועתיד)–9,000 ₪;

        • הוצאות רפואיות (עבר ועתיד)-52,897₪;

    76. לסיכום אני פוסקת לתובע סך של 116,897 ₪, לסכום זה יתווספו הוצאות משפט (בכפוף לקבלות), ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית שיקלית מהיום ועד התשלום בפועל.

         

        המזכירות תדאג להמציא העתק פסק הדין לצדדים.

        ערעור בזכות לבית המשפט מחוזי מרכז תוך 60 ימים מהיום.

        פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובע.

         

        ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ו, 08 יוני 2026, בהעדר הצדדים.