ת"א 14113-05-13 ב' נ' ב' ואח'

ביום 25.3.12 נפגע התובע בידו. התובע הגיש תביעה בה טען כי פגיעה זו קרתה בנסיבות המהוות תאונת דרכים ולפיכך תבע את הנתבעת – מבטחת הרכב – לתשלום הנזקים שנגרמו לו בהתאם להוראות חוק הפלת"ד. התאונה היתה תאונת עבודה ונקבעו לתובע 10% נכות על ידי המל"ל. לטענת התובע נכות זו מחייבת את בית המשפט. לטענתו, נכותו התיפקודית אף גבוהה יותר ועובדה היא שתקנה 15 הופעלה בחלקה על ידי המל"ל כך שנקבעו 12.5% נכות לאחר הפעלת התקנה.

לטענת התובע נסיבות הפגיעה היו כאלה:

הוא עובד אצל אחיו בהתקנת סוככים. ביום התאונה הוא הגיע עם אחיו לסניף בורגרס בר בירושלים לצורך התקנת כיסוי בד חדש לסוכך של הסניף.

התקנת הסוכך הושלמה בסביבות השעה 10:30. התובע החזיר את ציוד ההרכבה, הכולל סולמות, לטנדר שאיתו הגיעו לבצע את העבודה. אחיו באותה שעה נכנס לסניף הבורגרס בר על מנת לגבות את התשלום עבור התקנת הסוכך.

עם סיום קשירת הסולמות לדופן הארגז של הרכב הוא פסע כדי לרדת מהרכב. תוך כדי ירידה, לצורך המשך נסיעה, הוא החליק, איבד את שיווי המשקל ונפל על הכביש. הוא ניסה להפחית את עצמת הנפילה בעזרת ידיו וכתוצאה מכך נחבלה יד ימין שלו. בשלב זה, אחיו כבר חזר לרכב וצפה בנעשה דרך מראת הרכב הפנורמית.

התובע לא סבר שמדובר בפגיעה קשה לכן לא פנה לטיפול רפואי אלא רק לאחר מספר שעות כאשר ראה שישנה נפיחות ביד והכאבים גברו. בשעות אחר הצהרים עם תום שעות העבודה הוא פנה לטר"מ שם עלה חשד שמדובר בשבר וידו גובסה. למחרת היום פנה לבית חולים הדסה ושם לאחר צילום נקבע שמדובר בשבר.

הנתבעת טוענת כי נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע אינן נכונות. לא מדובר בפגיעה שאירעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד. התאונה, ככל שאכן ארעה ברכב, ארעה בשעה שהתובע היה עסוק בקשירת הסולמות לרכב. נפילה בעת קשירת הסולמות לא מהווה תאונת דרכים. לפיכך, אין על הנתבעת לשאת בתוצאות הפגיעה. ככל שביהמ"ש יחליט שמדובר בתאונת דרכים הצדדים חלוקים גם על שיעור הנזק.

מטעם התובע העידו התובע עצמו וכן אחיו שנתנו תצהירים בהם תיארו את התאונה כמפורט לעיל.

בחקירה הנגדית עומתו העדים מול מסמכים שהוצאו או שעליהם הם חתומים, במועדים סמוכים לאחר התאונה.