עמית נ' לוינסקי - עופר בע"מ ואח'

בפני שתי בקשות שהוגשו על רקע תביעה לקבלת סעד לאכיפת הסכמות שנטען כי הושגו בין הצדדים, סעד הצהרתי וכן סעד כספי להם עותרת התובעת.

הצדדים והרקע לבקשות

התובעת הינה בעלת זכויות הבעלות בשתי דירות הידועות כתת חלקות 2 ו-3 המצויות ברחוב שנקין 46 בגבעתיים.דירות התובעת כיום הינן בקומה נמוכה.

הנתבעת 1, לוינסקי עופר בע"מ (להלן: "הנתבעת") הנה חברה יזמית העוסקת בייזום פרוייקטים בתחום ההתחדשות העירונית, אשר התקשרה בהסכם עם התובעת ובעלי דירות נוספים לביצוע פרוייקט תמ"א 38 ברחוב שנקין 46 בגבעתיים.

הנתבע 2, עו"ד גדי בלושטיין (להלן: "הנתבע") הנו מי שייצג את בעלי הדירות בכריתת ההסכם מול הנתבעת ובתוך כך את התובעת.

ביום 17.9.2014 נחתם הסכם פרוייקט פינוי בינוי בין הנתבעת וחלק מבעלי הדירות (להלן: "ההסכם"). התובעת ביקשה לקבל שתי דירות צמודות בקומה גבוהה יותר. בשנת 2015 הועברה לתובעת תוספת לחוזה, שעיקרה שדרוג דירותיה מבחינת הקומה וקבלת שתי דירות צמודות (להלן: "התוספת"). בתוספת נקבע כי אם וככל שיהיה הפרש בגין השדרוג, תשולם התמורה בהתאם לקביעת שמאי מאת הבנק ובניכוי של 10%.

התובעת חתמה על התוספת וזו הועברה לנתבעת. לאחר פניות חוזרות ונשנות לנתבעת שנותרו, לטענת התובעת, ללא מענה קיבלה התובעת ביום 19.2.2018 הודעת דוא"ל, מאת עוה"ד שייצג את הנתבעת, ממנו עולה כי התובעת מקבלת את הדירות בקומה 6 ובמיקום אותו ביקשה.

התובעת פנתה ביום 19.2.2018 בשאלה, האם יהא עליה לשלם בגין השיבוץ. במענה לכך ענה הנתבע "אין תוספת תשלום".

במהלך חודש פברואר 2021 החלה הנתבעת לפנות לבעלי הדירות לצורך חתימה על תוכניות הדירות, טרם הגשתן לרשויות. בתקופה זו ביקשה התובעת לערוך פגישה במשרדי היזם, שכן ביקשה לברר אפשרות לרכישת דירה עבור אחיה, שהתעניין ברכישת דירה בפרוייקט. במהלך פגישה זו נאמר לה לראשונה, כי שדרוג דירותיה הינו בעלות של כ- 400,000 ₪.