ת"א 14036-03-12 קריחלי ואח' נ' סיטיפס בע"מ ואח'

מבוא

1. ביום 22.7.09 נפלה התובעת, ילידת 9.4.52, בדרכה לעבודתה עת הלכה בסמטה היוצאת מרחוב יפו לרחוב אגריפס בירושלים. כתוצאה מהאירוע (להלן: התאונה) נחבלה התובעת במרפק יד ימין ובברך שמאל. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. התביעה היא בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה. המוסד לביטוח לאומי הצטרף לתביעה כתובע נוסף ותביעתו היא בגין תשלומים ששילם וישלם לתובעת עקב פגיעתה בתאונה.

2. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, סיטיפס בע"מ, החברה הזכיינית של פרויקט הקמת הרכבת הקלה בירושלים (להלן: סיטיפס); נגד הנתבעת 2, קבוצת אשטרום בע"מ, חברה קבלנית שניהלה את בניית הפרויקט ופיתוחו (להלן: אשטרום, הנתבעות 1 ו-2 יכונו יחד– הנתבעות); נגד הנתבעת 3, עיריית ירושלים (להלן: העירייה); והנתבעת 4, הפניקס חברה לביטוח בע"מ המבטחת את חבות העירייה על פי פוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד שלישי.

3. העירייה הגישה הודעה לצד שלישי נגד הנתבעות. הנתבעות הגישו הודעה לצד שלישי נגד חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ (להלן: חברת בראשי), אשר ביצעה את עבודות הרכבת הקלה ונגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, המבטחת את חבות חברת בראשי על פי פוליסת אחריות לנזקי צד שלישי. לא הוגש כתב הגנה נגד ההודעה לצד שלישי ובהמשך להחלטתי מיום 14.1.15 היא נמחקת מחמת חוסר מעש.

4. התביעה מבוססת על עוולת הרשלנות. המחלוקות בין הצדדים הן לגבי נסיבות התאונה, שאלת האחריות להתרחשותה, שיעור הנכות שנגרמה לתובעת עקב התאונה וגובה הנזק.

    

   התשתית העובדתית

   מיקום התאונה ונסיבות התרחשותה

5. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת נפלה ונחבלה בדרכה לעבודה. הצדדים חלוקים בנוגע לאופן התרחשות התאונה. התובעת טוענת כי רגלה נתקלה במפגע אשר היה בדרכה ואילו הנתבעות טוענות כי הנפילה התרחשה עקב חוסר זהירות שלה אשר אינו קשור לתנאיי הדרך.

6. מתצהירה של התובעת ומעדותה עולה כי ביום התאונה היתה בדרכה למקום עבודתה ב"משביר לצרכן" הממוקם ברחוב המלך קינג ג'ורג' בירושלים. היא ירדה מהאוטובוס בתחנה הניצבת ברחוב יפו וצעדה לעבר סמטה המחברת בין רחוב יפו 65 לרחוב אגריפס 10 (להלן: הסמטה). היא מיהרה מכיוון שאיחרה לעבודתה. הכניסה לסמטה לא היתה מרוצפת והיתה מלאה בלכלוך הכולל טיט, אבנים מפוזרות, קרטונים, חול, מרצפות לא מקובעות וברזלים. מיד בסמוך לכניסתה לסמטה דרכה על חצץ, רגלה שקעה, והיא נפלה על מכסה ביוב שהיה ממוקם בסמוך.

7. אין בידי לקבל את טענת הנתבעות והעירייה לפיה תיאור התאונה על ידי התובעת מכיל סתירות ואינו קוהרנטי שכן פעם טענה כי נתקלה בבור ופעם טענה כי רגלה שקעה באבני חצץ. לאחר שמיעת עדותה של התובעת התרשמתי שהתבטאות בעל פה אינה קלה לה ויתכן שלא דייקה בדבריה. ברם ברי שכוונתה היתה כי איבדה את שיווי משקלה עקב שקיעת רגלה בקרקע לא יציבה. היא תיארה באופן מפורט את התרחשות התאונה וגרסתה לא נסתרה בחקירתה הנגדית.