ת"א 14020-02-15 קמחי שקד בע"מ נ' א.ע.ר ימית תעשיות בע"מ ואח'

א. כללי

1. לפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה, המבוססת על עילות שונות לרבות חוסר סמכות. הבקשה הועברה לעיוני בהתאם להחלטת כבוד הרשמת הבכירה בלהה יהלום מיום 7.6.15, ונוכח טענת חוסר הסמכות שהועלתה בה, אדרש לעניין זה תחילה.

   ב. טענות הצדדים

2. בכתב התביעה ציינה התובעת, לקונית, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה קנויה לבית משפט זה "לאור... מקום עסקי הנתבעת והמקום שנקבע לקיום החוזה" (סעיף 44). עוד צוין בכתב התביעה, בהדגשה, כי ההסכם שעומד בבסיס התובענה, ושנכרת בין התובעת לנתבעת 1, "נערך ונחתם בירושלים" (סעיף 7 לכתב התביעה).

3. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף נטען, בין היתר, כי בניגוד לטענת התובעת ההסכם נערך ברמלה, כעולה מפורשות מכותרתו; כי מקום עסקן של נתבעות 1 ו-4 אף הוא ברמלה; וכי סעיף 19 להסכם כולל תניית שיפוט ייחודית, המקנה את סמכות השיפוט המקומית לבתי המשפט במחוזות תל אביב יפו או המרכז "בכל הקשור להסכם זה". עוד נטען כי נוכח התנהלות התובעת, לרבות ההצהרה הבלתי מדויקת בנוגע למקום כריתת ההסכם וההתעלמות מתניית השיפוט הייחודית, אין להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך ויש לסלקה על הסף בהעדר סמכות מקומית.

4. בתשובתה לבקשה הודתה התובעת כי נפלה אצלה טעות ביחס למקום כריתת ההסכם, אולם העלתה טענה חדשה והיא כי "מקום בי[צ]וע ההסכם, הייצור והשיווק הינו בירושלים", ולכן לבית המשפט בירושלים קנויה סמכות מקומית לדון בתובענה (סעיף 48 לתשובה). עוד טענה התובעת כי בכל מקרה אין לסלק את התובענה על הסף בהעדר סמכות מקומית, אלא יש להעבירה לבית המשפט המוסמך.

   ג. הכרעה

5. דין הטענה בדבר העדר סמכות מקומית להתקבל.

6. החלופות השונות שמכוחן מוקנית סמכות מקומית לדון בתובענה שאינה במקרקעין מנויות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). החלופה הראשונה, שעניינה "מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע" (תקנה 3(א)(1) לתקנות), אינה יכולה להביא למסקנה כי לבית המשפט בירושלים קנויה סמכות מקומית לדון בתובענה. אמנם, בכתב התביעה נטען כאמור לקונית כי מקום עסקי הנתבעת הוא באזור השיפוט של בית משפט זה, אולם לא הובהר לאיזו מן הנתבעות הכוונה, ובכל מקרה בכותרת כתב התביעה עצמו מופיעות כתובותיהם של הנתבעים השונים, שהן ברמלה, בכפר סירקין ובחרב לאת – יישובים המצויים כולם באזור השיפוט של בתי המשפט במחוז המרכז.

7. גם החלופה השנייה שעניינה "מקום יצירת ההתחייבות" (תקנה 3(א)(2) לתקנות) אינה מובילה למסקנה כי לבית המשפט בירושלים קנויה הסמכות המקומית לדון בתובענה, שכן התברר כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, ההסכם נכרת לא בירושלים אלא ברמלה.