ת"א 1401-04-14 איפראימוב נ' מסעדת עדן ע.מ 313807158 ואח'

המבקשת הגישה בקשה לפטור מאגרה ומציינת, כי הינה גרושה ילידת 1963 ומתגוררת יחד עם שלושה מילדיה בדירה שכורה.

שכר הדירה עומד על 2,600₪ בחודש, המיסים המתחייבים ממגורים במושכר עומדים על 1,500- 2,200₪ לחודש.

המבקשת משתכרת 6,500₪ לחודש בממוצע (צורפו תלושי שכר מהם עולה כי הכוונה לשכר נטו שכן השכר ברוטו עולה על 8,000₪, עפ"י תלושי השכר– ש.ר).

המבקשת משלמת החזר הלוואת בסכום בן 4,500₪ לחודש לחשבונה צורפו תדפיסי חשבון בנק מצוי ביתרת חובה.

עוד מציינת הבקשה, כי אין למבקשת דירה בבעלותה והנכס היחיד שיש לה הוא רכב ישן משנת 2003, המשמש בעיקר את ילדיה וערכו עפ"י מחירון כ- 9,000₪.

צורפו גם מסמכים רפואיים לתמוך בהיותה סובלת מכאבי גב קשים ביותר.

כל העובדות הנ"ל נסמכות בתצהיר המבקשת.

אין הבקשה נוקבת בסכום האגרה השייך.

תגובת המדינה מיום 18/6/2014, מציינת את העמדה "הסטנדרטית" של המדינה במקרים כגון אלו, היינו, כי אין למדינה מידע בדבר היכולת הכלכלית של המבקשת מעבר למפורט בבקשה, כי לא בכל מקרה יש צורך להזמין את תגובת המדינה להביע עמדתה, כי לבעל הדין העיקרי מעמד בדיון לעניין האגרה (לו טרחה המדינה לעיין בהחלטה המזמינה את תגובתה הייתה מגלה כי גם בעל הדין העיקרי מוזמן למסור עמדתו).

לגופו של עניין מציינת התשובה על דרך של הפניית תשומת לבו של ביהמ"ש, כי המבקשת מיוצגת ע"י עו"ד, אין הסבר כלשהו בבקשה לאופן מימון שכ"ט עוה"ד ומפנה לעבר פסיקה שייכת בדמות החלטת רשמת ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה המציינת, כי לא יינתן פטור מאגרה כשלא הובהר כיצד ממומן הייצוג המשפטי.

עוד נזכר בתשובה, כי למבקשת קרן השתלמות אשר יש בה כדי לממן את סכום האגרה העומדת על כ- 3,250₪.

לא מצאתי בתיק זה את תשובת הנתבעים לבקשה. אזכור לכך נמצא גם בהחלטתי מיום 23/6/2014.