ת"א 13957-05-16 נסאר ואח' נ' עזאם ואח'

ביום 05/06/16 הוגשה על ידי המבקש בקשה לדחות את התובענה שהגישו המשיבים על הסף ולחלופין לחייב את המשיבים להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

אדון להלן בטענות הצדדים תוך הבאתן להלן, אלה מול אלה.

הבקשה לדחייה על הסף

א.כלפי המשיב 2 (להלן: "המשיב") נטען כי אפילו לפי גרסתו בכתב התביעה, הוא איננו טוען להיותו בעל הזכויות בדירה נשוא התובענה, אלא אך ורק טוען שגר שם באישורה של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), אשר על כן אין לו זכות עמידה ויש לדחות את תביעתו על הסף.

בתגובה לטענה זו השיב המשיב כי על אף שאין לו זכות משלו במקרקעין נשוא התביעה, הרי שלמשיבה יש זכות שכזו כפי שנטען בתביעה והוא גר בהם לפי רשות שניתנה לו על ידה.

כן טען כי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט - 1969 (להלן: "הפקודה"), אינו מגביל הגשת תביעה לבית המשפט למי שהוא בעל זכות בעלות בלבד.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, סבורני כי הדין עם המבקש.

המשיב איננו בעל זכות עמידה וכשם שלא יכול היה להגיש תביעת זכות בעצמו בפני פקיד ההסדר, אין עומדת לו הזכות להגיש תביעה בפני בית המשפט לפי סעיף 93 לפקודה.

לטעמי, בעלי זכות העמידה בתביעה לפי סעיף 93 לפקודה הינם אך ורק מי שהם בעלי זכות עמידה בפני פקיד ההסדר או חליפיהם.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת המשיב כתובע מכתב התביעה.