ת"א 13957-05-16 נסאר ואח' נ' עזאם ואח'

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 (להלן: "המשיב") למכור, להחכיר או להשכיר לצד שלישי את הבית הידוע כחלקה 1 בגוש 14146 מאדמות גוש חלב (להלן: "החלקה" או "המקרקעין").

הבקשה והתגובה

1.במסגרת הליכי הסדר במקרקעין בגוש 14146, נתבעה חלקה סופית 1 על ידי המשיב בתזכיר תביעה מיום 07/11/13. ביום 20/02/14 פורסם לוח התביעות בנוגע לחלקה 1 וביום 10/03/14 נערך בירור תביעות בנוגע לחלקה, שבעקבותיו הוחלט לרשום את הבעלות בחלקה בשלמותה על שם המשיב. בעקבות טענות שהעלתה המבקשת 1 או מי מטעמה באשר לרישום הזכויות בחלקה על שם המשיב, הקפיא פקיד ההסדר את הרישום באופן מנהלי על מנת לאפשר למבקשים לפנות לגורמים או לערכאות המוסמכים לתיקון הרישום. משלא תוקן הרישום כאמור, בוטלה ההקפאה והחלקה נרשמה, כאמור, בבעלות המשיב בפנקס המקרקעין.

2.בבקשה למתן צו מניעה זמני ובכתב התביעה טענו המבקשים, כי רישום הזכויות בחלקה על שם המשיב נעשה שלא כדין ובמרמה עת הציג המשיב בפני פקיד ההסדר תצהירים כוזבים באשר לזכויות בחלקה ובאשר למצב החזקה והשימוש בה, ועל כן, קיימת עילה לביטול הרישום בהתאם לסעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש), תשכ"ט - 1969. לטענת המבקשים, בתזכיר התביעה ובמסמכים שהעביר לפקיד ההסדר, טען המשיב באופן שקרי כי הוא מחזיק בחלקה, בעוד שהמבקשת 1 מחזיקה ומתגוררת בבית הבנוי על החלקה.

בתצהיר התומך בבקשה טענה המבקשת, כי את הזכויות בחלקה היא רכשה ביחד עם בעלה המנוח לפני עשרות שנים מגב' שרה אבו פארס. היא לא פירטה את המועד שבו רכשו היא ובעלה את הזכויות בחלקה, לא פירטה את נסיבות רכישת החלקה, לא פירטה את התמורה ששולמה על ידה ולא פירטה את מקור זכויותיה של גב' שרה אבו פארס בחלקה. בחקירתה הנגדית על התצהיר שצורף לבקשה טענה המבקשת, כי היא ובעלה רכשו את הבית בשנת 1990, אם כי שוב לא פירטה את נסיבות רכישת הזכויות בחלקה ואת מקור זכויותיה של גב' שרה אבו פארס בחלקה. על סמך כל האמור טענה המבקשת, כי היא הוכיחה עילת תביעה לכאורית ועל כן, יש לתת צו מניעה על מנת למנוע העברת הזכויות בחלקה ופגיעה בזכויותיה הקנייניות.

3.המשיב טען מנגד, כי למבקשים אין כל עילת תביעה ועל כן, דין הבקשה להידחות. לטענתו, המבקשים לא הציגו בדל של ראיה התומך בטענותיהם לזכויות כלשהן בחלקה. המבקשת לא הציגה הסכם שעל פיו היא רכשה את הזכויות מגב' שרה אבו פארס, לא הציגה בדל של ראיה שלגב' שרה אבו פארס היו זכויות בחלקה, ולא הציגה מסמך כלשהו המעיד על עסקה או הסכם שנכרתו בינה ובין בעלה המנוח לבין הגב' שרה אבו פארס. בהעדר מסמכים או ראיה מהימנה אחרת, דין הבקשה להידחות. המשיב הוסיף וטען כי גרסתה של המבקשת שכביכול היא רכשה את החלקה מגב' שרה אבו פארס, אינה תואמת מסמכים שהמבקשת או מי מטעמה שלחו לפקיד ההסדר בטרם החלה להיות מיוצגת. המשיב הפנה בעניין זה למסמך שנשלח על ידי המבקשת לפקיד ההסדר ביום 20/05/15 שלפיו היא טענה כי החלקה עברה למינהל מקרקעי ישראל בשנת 1948, לאחר שבעליה המקוריים עברו להתגורר בסוריה. לטענתה, מאז ועד היום התגוררו בבית משפחות עקורי כפר ברעם, כאשר בתקופה מסוימת התגוררה בו גב' שרה אבו פארס, שהבית עבר ממנה למבקשת תמורת תשלום כספי ששילמה לה לפני 25 שנים, על מנת שתתפנה מהדירה. גרסה זו שומטת את הקרקע מתחת לגרסתה העדכנית של המבקשת ולפיה לגב' שרה אבו פארס היו זכויות בחלקה וכי היא רכשה זכויות אלה ממנה. בנוסף לכך היפנה המשיב לסתירות בגרסת המבקשת בכל הנוגע לזהות המוכר ולמועד העסקה הנטענת.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפרוטוקול הדיון מיום 23/05/16, שבמהלכו שמעתי את עדויות המבקשת והמשיב ואת טענות באי כוחם, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.