ת"א 13951-02-11 טלקר ואח' נ' דבי דמרי חברה לבנין והשקעות בע"מ ואח'

1.בפני תביעה ותביעה שכנגד שתוכנה קיזוז של מלוא התביעה בתיק העיקרי בהקשר לעסקת מכר של בית מגורים צמוד קרקע דו מפלסי, שבנתה הנתבעת ומכרה לתובעים.

הסעדים הנתבעים בתיק העיקרי הם עלות תיקונים של ליקויי בניה ושיפוצים, על פי חוות דעת מומחה, בסך של 165,341 ₪, שווי ירידת ערך בסך של 20,000 ₪, עלות שהיה בדיור חלופי בעת התיקונים, בסך של 7,000 ₪, ביטול זמן, עגמת נפש, וכן טרחה היעדר הנאה בסך של 20,000 ₪ ועלות חוות דעת מומחה בסך של 1,600 ₪. סך הכול: 150,000 ₪. התביעה הוגשה ביום 08/02/2011.

2.התביעה שכנגד הוגשה בגין יתרת חוב (נומינלי) שנותרה לתובעים לשלם לנתבעת לפי חוזה המכר מיום 22/05/2008 (להלן: "חוזה המכר"), בסך של 19,936 ₪ (680,064-700,000). סכום זה שוערך בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין על סך של 52,375 ₪ (סעיף 11 לתביעה שכנגד) משוערך ליום הגשת התביעה שכנגד, 13/09/2011. בסעדים עתרה הנתבעת לבטל את חוזה המכר מחמת הפרותיו אשר היו אי עמידה במועדים ובתשלומים החוזיים, בניגוד לסעיף 15(ב) לחוזה המכר. כמו כן הפרה של סעיף 6(ב)(2) לחוזה המכר, בכך שהתובעים ניצלו הסכמה של הנתבעת שניתנה להם במהלך חודש אוגוסט 2008 לאפסן את הציוד שלהם זמנית בדירה והם עברו להתגורר בה ללא אישור בכתב של הנתבעת. נטען כי הפלישה בוצעה מבלי לסלק את יתרת החוב על פי החוזה. מצב שהוא נכון גם עד למועד מתן פסק הדין.

כן נטען כי התובעים/נתבעים שכנגד לא השיבו לנתבעת/תובעת שכנגד את הערבויות שהם קיבלו מהנתבעת וגם נתבע הסך של 11,748 ₪ בגין חוב ארנונה, וכן בגין חוב חשמל תוך ציון שהתובעים/נתבעים שכנגד, שברו את המונה. לא צוין סכום החוב. כן נתבע בגין העמלות הסך של 12,801. ביהמ"ש התבקש גם להוסיף לסכומים הפרשי הצמדה וריבית.

כמו כן תבעה התובעת שכנגד פיצוי חוזי מוסכם בסך של 70,000 ₪ העומד על 83,049 ₪ משוערך ליום הגשת התביעה שכנגד. סך הכול: 159,973 ₪.

סעדים - תביעה עיקרית

3.בפתח הדיון בקד"מ ביום 15/05/2012 הודיעה ב"כ התובעים לביהמ"ש על כך שהתובעים מבקשים למנות מומחה מטעם ביהמ"ש ובהמשך הבקשה הייתה מוסכמת למנות מומחה, מהנדס בנין (עמ' 1 לפרוטוקול). לאחר הפקדה של שכר המומחה מטעם ביהמ"ש, ביהמ"ש קיבל את בקשת הצדדים להציע להם מספר מומחים (עמ' 6 לפרוטוקול). בהמשך מונה המהנדס שמחה פלדמן כמומחה בית משפט מוסכם וביום 18/03/2015 המומחה הגיש את חוות דעתו. חוות הדעת הוגשה בהמשך לביקור בבית ביום 13/01/2015. על פי חוות דעתו נמצאו בבית ליקויי בניה ששוערכו לעמוד על 20,290 ₪, כולל, ולכך הוסיף המומחה סך של 3,000 ₪ בגין פיקוח הנדסי, סך של 1,200 ₪ לניקוי הבית, וכן מע"מ בגובה 18% בסך של 4,408 ₪. הוא ציין כי כל הליקויים ניתנים לתיקון, ניתן להתגורר בבית בעת התיקון וגם נדרשים 5 ימי עבודה.

בסיכומים התובעים לא חלקו על קביעות מומחה ביהמ"ש אך בא כוח התובעים, עו"ד שלמה אסידון, טען כי לגבי ליקויים שנדחו ע"י המומחה מתבקש ביהמ"ש לקבל את חוות דעת מומחה התובעים כי הוא לא נחקר ע"י חברו, וגם מפני שמומחה התובעים היה בבית בזמן אמת לפני התיקונים והשיפוצים שביצעו התובעים על חשבונם. על כך השיב עו"ד יצחק גידעונין כי לגבי חוות דעת מומחה ביהמ"ש חלה תקנה 130(ב) לתקסד"א. המינוי היה בהסכמה ועל כן הכלל הוא שמומחי הצדדים לא יחקרו אלא אם כן ניתנת הודעה על ידי בעל דין. כמו כן מאחר והמינוי היה בהסכמה חלות הוראות תקנה 130(ג) לתקסד"א ובכלל זה שהצדדים לא יגישו חוות דעת מטעמם וגם שחוות הדעת שהוגשו קודם לכן יראו כלא מוגשות (תקנות משנה (1) ו-(2) לס"ק (ג) לתקנה 130 לתקסד"א). לכך השיב בא כוח התובעים כי בהחלטה בדבר הגשת תצהירים ומוצגים התיר ביהמ"ש לצדדים להגיש חוות דעת וכך נעשה.

פרשנות בא כוח התובעים את ההחלטה בדבר הגשת תצהירים ומוצגים (פרוטוקול מיום 16/09/2015 עמ' 25) אינה נכונה. את ההחלטה המאפשרת להגיש חוות דעת מומחה יש לפרש לאור מינוי מומחה מוסכם בתחום הנדסת הבניין וחקירתו בטרם מתן ההחלטה. ההחלטה אפשרה להגיש חוות דעת בתחומים בהם לא מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, ובהקשר לכך אפנה לסעד של "ירידת ערך" שנתבע בכתב התביעה בתיק העיקרי. לא הוגשה חוות דעת של שמאי מקרקעין בשום שלב, ולא מונה גם מומחה מטעם ביהמ"ש.