ת"א 13941-07 הלון ואח' נ' הלון

1.בתאריך 23/12/2008 ניתן פסק דיני בתיק זה. עולה הימנו שהתובעים הגישו תובענה לסילוק יד ומתן צו מניעה קבוע נגד הנתבע. הנתבע הגיש כתב הגנה ובגדרו ציין כי הוא פינה את הנכס נשוא כתב התביעה. לנוכח זאת נותרה שנויה במחלוקת אך שאלת ההוצאות. הוריתי לבעלי הדין להגיש טיעונים בכתב בעניין זה. רק ב"כ התובעים עשה כן.

2.בפסק דיני, איפוא, הבהרתי שהתובעים זכאים הן להוצאות משפט והן לשכ"ט עו"ד לנוכח העובדה שנאלצו להגיש תביעה כנגד הנתבע, שרק כתוצאה ממנה הוא פינה את הנכס נשוא התביעה. הוריתי, איפוא, בפסק דיני לנתבע לסלק ידו מן הנכס נשוא התביעה, הגם שהוברר לי שהוא עשה כן, וכן חייבתי אותו בהוצאות.

3.שנים רבות לאחר מכן, משמע ב- 20/02/13, הגיש ב"כ הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, אליה נלוותה בקשה למתן ארכה להגשתה. עיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים בפרשה שבפניי. החלטתי שלא להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. ממילא אין צורך להידרש לבקשה לביטול פסק הדין, לגופה.

4.הנתבע מציין כי במועדים הרלוונטיים הוא עקר לגרמניה. משום כך הוא לא היה מודע למכלול ההליכים שננקטו כנגדו. בשלב זה לא אדרש לטיעון האמור. די לי בהודייתו של הנתבע כי דבר קיומו של פסק הדין התוודע לו מספר חודשים לפני הגשת בקשותיו בפניי. לנוכח השנים הרבות שחלפו בוודאי אמור היה הנתבע, למצער, להקפיד להגיש בקשת ביטול פסק הדין במועד הקבוע לפי כל דין, דהיינו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידיעתו.

5.שיקול זה חובר לשיקולים נוספים. ראשית, איני מוכן לקבל, בקלילות כה רבה, שבעל דין רשאי, בעיצומם של הליכים, לעזוב את הארץ ולהניח להליכים להיות "תקועים", עד אשר יעלה רצון מלפניו להתוודע לקיומם. כך בדיוק הייתי פועל בפרשה שבפניי אילו היו אלו התובעים שהיו עוזבים את הארץ ומותירים את הנתבע "תקוע", לא לכאן לא לשם, משום שלא טרחו להשאיר מען להמצאת כתבי בי-דין על מנת לאפשר את קידום ההליכים.

שנית, דומה שלגוף העניין קלושים הסיכויים לשנות מתוצאתו המהותית של פסק הדין. הודייתו של הנתבע בפינוי הנכס, בעקבות הגשת כתב התביעה, גוזרת מעשה שגרה את פסיקת ההוצאות לחובתו.

שלישית, סביר להניח שעצם העובדה שהנתבע בחר, בעיצומם של הליכים, לעזוב את הארץ ולעקור לחו"ל, אינה גורעת ממודעותו שההליך תלוי ועומד. ואם הנתבע, מעשה בת יענה, סבור שהעובדה שהוא בוחר שלא לשתף פעולה עם ההליך השיפוטי גוזרת על ההליך השיפוטי להיעצר, הדבר גובל בהיתממות, שלא לומר זלזול בבית המשפט ובהליכים המשפטיים.

6.לפיכך אינני מאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. ממילא פסק דיני מיום 23/12/2008 נותר על כנו. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעים תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מרוץ המועדים האמור.

7.המזכירות תחזור ותגנוז התיק.