ת"א 13936-11-14 דהן נ' פרנבק להב

לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע, לתשלום שכר טרחתו.

בהחלטתי בבקשה למתן רשות להתגונן התניתי את הרשות להתגונן לנתבע בהפקדת מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט והנתבע הפקיד את הסכום בשלמותו.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ואילו הנתבע נמנע מלהגיש תצהירי עדות ראשית חרף החלטתי.

הנתבע ביקש להביא לסילוק התביעה ע"י העברת מלוא הסכום שהפקיד בקופת בית המשפט לתובע.

הצדדים קיבלו את הצעתו של כב' השופט דלוגין, שניתנה עת שהיתי בחופשה, והגיעו להסכם דיוני לפיו הכספים שבקופת בית המשפט יועברו לתובע וכי שאלת הריבית וההוצאות תוכרע על ידי לאחר הגשת טיעונים קצרים ע"י הצדדים.

שני הצדדים הגישו את טיעוניהם. התובע טוען כי הוא זכאי לריבית, שכ"ט בשיעור שהוסכם עם עורך דינו וכן להוצאות ואילו הנתבע מבקש לקבוע כי הסכום שהופקד בבית המשפט כולל ריבית והצמדה. כן, הוא מבקש לצמצם בסכום ההוצאות ושכר הטרחה נוכח מאמצי הנתבע לקצר את הליכים.

בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא משרד התעשיה [פורסם בנבו] הותוותה הדרך לקביעת שכ"ט כדלקמן:

"שיעור ההוצאות שיש לפסוק אפוא, בכפוף לחובת הקטנת הנזק, הנו הוצאות ריאליות כלומר הוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין שזכה בדין..... פסיקת הוצאות אינה ענישה של בעל הדין שהפסיד על כי גרר את יריבו לדין. ממילא שיעור ההוצאות שיש לפסוק אינו עונשי ואל לו לעלות על ההוצאות שהוצאו בפועל.....כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין....... ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה ...... פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו."

במקרה שלפני נאלץ התובע להגיש תביעה כדי לגבות את המגיע לו, התקיימה ישיבה שבה נדונה בקשת הרשות להתגונן והתובע הגיש תצהיר עדות ראשית כפי שהוריתי. מאידך, נחסכו מהתובע דיון ההוכחות והסיכומים.