ת"א 1388-04-14 פוגל נ' עיריית טבריה

בפניי בקשת המבקשת, הנתבעת, עיריית טבריה, לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ומכח שיקול הדעת הנתון בענין עפ"י תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

יצוין כי התביעה, אשר הוגשה בשנת 2014, עניינה תביעה כספית בסך של כ-7 מיליון ₪ בעילה נזיקית כנגד המבקשת. בתמצית יאמר כי ע"פ כתב התביעה, טוען התובע כי בגין הזרמת מי שופכין למי הכינרת בחודש 05.07 וקריאה של המבקשת לציבור בעקבות כך שלא להגיע לחופי הכינרת, נכשל פסטיבל "שנטיפי" אותו הפיק המשיב ושהתקיים סמוך לאותה מועד. את נזקיו העמיד המבקש על סך 7 מיליון ₪ כאמור.

המבקשת סבורה לעניין בקשה זו, כי בשלב זה, לאחר הגשת הראיות והתצהירים (וטרם שמיעתן), ניתן להיווכח שסיכויי התביעה קלושים ביותר, בדגש לשאלת האחריות כאשר סכום הנזקים המופרך פועל לחובתו אף הוא. על פי המבקשת על בית משפט זה להשתמש בסמכותו להורות על הפקדת ערובה כאמור להבטחת הוצאות המבקשת אם התביעה תדחה. בהקשר זה ציינה, בין השאר, המבקשת כי עיון בראיות שהציג המשיב מלמד כי קריסתו הכלכלית של המשיב החלה עוד טרם לקרות תקלת הביוב. כן אין בידיו להוכיח שנאסרה הרחצה בכינרת, או כי הדבר מנע מאנשים להגיע לכינרת במועדים הרלבנטיים ובפרט לפסטיבל ועוד. המבקשת טענה עוד כי הפקת הפסטיבל וכן הרווחים הצפויים ממנו רשומים היו על שתי חברות בבעלותו של המשיב, ולכן למשיב כלל אין יריבות עימה.

המשיב בטיעוניו לעומת זאת סבור כי יש לדחות בענייננו את הבקשה על הסף זאת בשל השתק פלוגתא שנוצר לטענתו בהחלטת כב' השופטת שטרית, ליתן פטור מאגרת בית משפט למבקש אשר משמעותה בהכרח גם הכרה בכך שהמשיב הוכיח שיש סיכוי לתביעתו (החלטה מיום 24.05.14). המשיב הפנה להחלטות נוספות של בתי המשפט בהליכים אחרים אותם ניהל ובהם יש לטעמו כדי לחזק את הקביעות האמורות. בנוסף מפרט המשיב בתגובתו ולגופו של עניין, באשר לסיכויי התביעה, לאחר שהראיות הוגשו, לרבות התייחסות לאחריותה של המבקשת להזרמת מי השופכין, פרסומים המזהירים הגעת נופשים לכינרת בזמנים הרלבנטיים ואזהרה מפני שתיית מי ברז סמוך לכינרת. מהלכים אלו מצד המבקשת סיכלו את מכירת הכרטיסים המוקדמת ומנעו הגעת אורחים לפסטיבל עצמו. המשיב הוסיף וטען כי רישיון העסק ניתן לו באופן אישי, והוא בעל זכויות התביעה. לדידו כל החובות שנוצרו בגין מחדליי המבקשת, נגרמו לו באופן אישי (כן הפנה הוא להליכי הרמת מסך שננקטו בהליכים אחרים בקשר לחברות הנ"ל להן היה ערב אישית).

בתגובתה לתשובת המשיב חזרה המבקשת על טיעוניה, והוסיפה כי יש ליתן דגש לשלב בו מצויה התביעה לרבות הראיות שהוגשו (תוך שפרטה בעניין לגבי ראיותיה על תפוסת האנשים בחופים הרלבנטיים ובמלונות הסמוכים). עוד נטען כי יש לדחות את טענתו של המשיב כי מתן הפטור מאגרה משליך על הבקשה בענייננו. המבקשת גם הפנתה להחלטה שניתנה לגבי הפטרו של המשיב במסגרת הליכי פש"ר, ממנה ביקשה ללמוד כי הוא נוהג להגיש תביעות "מנופחות" על המשתמע מכך לענייננו.

על פי ההלכה החלה, תכליתה של תקנה 519(א), היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים. על פי הלכת "אבו סעלוק" הושמעה עמדה בפסיקה לפיה יש לעשות שימוש בסמכות זו רק כאשר ניתן להעריך את סיכויי התביעה כ"קלושים ביותר".