ת"א 13874-05-09 פלוני נ' מדינת ישראל

בפניי בקשה מטעם הנתבעת להורות על הוצאת המסמכים הבאים מתיק בית משפט: כתב התביעה המתוקן שהגיש התובע ביום 11.3.14; חוות דעתה של ד"ר פזית שקד; חוות דעתו המשלימה של פרופ' חרמש מיום 9.3.14; סיכום רפואי (מעודכן) שנערך ע"י פרופ' דנון מיום 3.3.14. בנוסף, מבקשת הנתבעת להאריך המועד להגשת חוות הדעת הרפואיות מטעמה, כך שתוגשנה 45 יום לאחר מתן ההחלטה בבקשה זו (להלן: "הבקשה").

תמצית טענות המבקשת

עניינה של התביעה על פי טענת התובע המוכחשת לרשלנות באבחון מחלת נפש ממנה הוא סובל במהלך אשפוזיו בבית חולים 'שער מנשה' בשנים 1986-1988 ובשנת 1994. לטענת התובע, במהלך אשפוזיו אובחן וטופל כסובל מסכיזופרניה בעוד שבפועל סבל מOCD שאובחנה בשנת 1996 בבית חולים שיבא ומאז מטופל בהתאם. התובענה הוגשה לבית המשפט בחודש מאי 2009 כ-15 שנים לאחר אשפוזו האחרון של התובע בביה"ח 'שער מנשה' וכ-21 שנה לאחר אשפוזו הראשון שם. דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה ונוכח טענת ההתיישנות, בית המשפט פיצל את הדיון בתובענה באופן שתחילה הוגשו ראיות הצדדים בסוגיית ההתיישנות בלבד.

מאז מתן ההחלטה בדבר פיצול הדיון, הגיש התובע בקשות לתיקון כתב תביעה בדרך של הוספת טענות חדשות שלא נטענו על ידו בכתב התביעה שהגיש ו/או בחוות הדעת הרפואית שצירף לכתב התביעה. בית המשפט בהחלטותיו מימים 12.1.12 ו-19.3.12 דחה את בקשת התובע לתיקון כתב תביעה וכן בקשה לעיון חוזר בהחלטתו זו. בהחלטה מיום 12.1.12 קבע בית המשפט, בין היתר, כי אין להתיר תיקון כתב תביעה אם עילת התביעה התיישנה. בהחלטה נוספת מיום 22.7.12 נעתר בית המשפט לבקשת הנתבעת להוציא את חוות הדעת הרפואיות (ובכלל זה, חוות דעת משלימה של פרופ' חרמש ותעודת רופא מעודכנת של פרופ' דנון) אשר הוגנבו על ידי התובע לתיק מוצגיו שלא כדין. בהחלטה מיום 22.7.12 קבע בית המשפט (מפי המותב הקודם כב' השופטת דודקביץ) כי לא היה מקום מצד התובע להגיש בשלב זה חוות דעת רפואיות חדשות ותעודת רופא חדשה על ידי הוספת הטענה כי מחלת ה-OCD מנעה מהתובע להגיש את תביעתו בתום תקופת ההתיישנות וכאשר טענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה מדובר בהרחבת חזית אסורה.

התובע לא הגיש ערעור על ההחלטות לעיל ומכאן כי מדובר בהחלטות חלוטות.

בהמשך הגיש התובע בקשה נוספת לתיקון כתב תביעה במסגרתה טען לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות בענייננו. בית המשפט בהחלטה מיום 1.9.13 דחה את בקשתו של התובע. התובע הגיש בר"ע על החלטת בית המשפט ביום 11.9.13 ובפסק הדין ברע"א 6513/13 פלוני נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (19.1.14) (כב' השופט זילברטל) נקבע כי "...שהמבקש יוכל לתקן את כתב תביעתו ולכלול בו טענות שבעובדה שיש בהן כדי לבסס את תחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות בעניינו".

ביום 11.3.14 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן לבית המשפט שלו הוספו סעיפים רבים ואף צורפו חוות דעת רפואיות חדשות בהן טענות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה הראשון באופן שחורג באופן מהותי וברור מהתיקון שהותר בפסק דינו של בית המשפט העליון ועומד בניגוד להחלטות החלוטות שניתנו זה מכבר על ידי בית המשפט האוסרות על העלאת טענות חדשות ו/או צירוף חוות דעת רפואיות חדשות מטעם התובע.

התובע צירף לכתב התביעה המתוקן שהגיש ביום 11.3.14 טענות שעניינן ברפואה ולא רק טענות שבעובדה, אשר לא נטענו בכתב התביעה ואינן מתייחסות לתחולת סעיף 11 לחוק ההתיישנות. כך חוות הדעת של ד"ר פזית שקד, לרבות סעיף 28 לכתב התביעה המתוקן שהוסף בהקשר שלה, חוות הדעת של פרופ' חרמש מיום 19.3.14 הכוללת טענות חדשות שלא עלו בכתב התביעה ובחוות דעתו הראשונה מיום 19.5.09 שצורפה לכתב התביעה, ובהקשר זה גם סעיפים 29-30 לכתב התביעה המתוקן, וכן סיכום רפואי (מעודכן) שנערך ע"י פרופ' דנון מיום 3.3.14. יצוין לגבי שני המסמכים האחרונים, כי בהחלטת בית המשפט מיום 22.7.12 הורה בית המשפט להוציא מהתיק חוות דעת נוספת שערך פרופ' חרמש מיום 27.2.12 ותעודת רופא מעודכנת (מתאריך אחר) שערך פרופ' דנון. בסעיף 31 לכתב התביעה המתוקן מעלה התובע טענה נוספת שלא מוזכרת בכתב התביעה שהגיש המתייחסת לתיקון שניתן לו, לטענתו, על ידי מטפלת בבית החולים תל השומר. גם בהקשר זה נדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה בעבר (בקשה מס' 45 מיום 23.6.12 שנדחתה בהחלטה מיום 22.7.12). הגשת כתב התביעה ונספחיו על דרך של צירוף טענות חדשות שלא ראו זכר בכתב התביעה ו/או בחוות הדעת הרפואיות שצורפו אליו עומדות בניגוד מוחלט להחלטות בית המשפט הנכבד ולתיקון העובדתי המצומצם שהותר ע"י בית המשפט העליון. אין להתיר לתובע לתקן את תביעתו בשלב זה כאשר עילת תביעתו נגד הנתבעת התיישנה זה מכבר.

לפיכך מתבקש בית המשפט להורות על הוצאת המסמכים כמפורט בבקשה וכל טענה החורגת מהתיקון שהותר על ידי בית המשפט העליון מתיק בית משפט.

תמצית טענות המשיב