ת"א 13849-09-14 אפיקי אנרגיה (2003) בע"מ ואח' נ' בן מאיר ואח'

החלטה זו עניינה בבקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") למחיקת התביעה נגדה על הסף, כשם שנמחקה התביעה נגד הנתבע 1, בשל היותה תביעה נגד בעל תפקיד מטעם בית משפט המחוזי בחיפה כבית משפט של פירוק, אשר לא נתן אישורו להגשתה.

1. התביעה הנדונה הוגשה נגד המבקשת בתפקידה ככונס נכסים רשמי (להלן: "הכנ"ר") וכן נגד הנתבע 1 בתפקידו כמפרק של חברת צאמא הובלת דלק בע"מ בפירוק וכן של חברה נוספת הקשורה אליה חברת אפיקי אנרגיה לישראל בע"מ, אשר תיקי הפירוק בעניינן מנוהלים בבית משפט המחוזי בחיפה בפני כבוד השופט ע. זרנקין (להלן: "בית משפט הפירוק") ומספרם: תיק פש"ר 718/07 ותיק פר"ק 6432-12-08 (בהתאמה).

2. בכתב התביעה נטען כי בשל מעשים ומחדלים של הנתבעים נרשמה התובעת 1 כחברה בפירוק, במקום חברה אחרת, אפיקי אנרגיה לישראל בע"מ, דבר אשר גרם לתובעים לנזקים כספיים כמפורט בכתב התביעה.

3. בהחלטה מיום 3.12.14 התקבלה בקשתו של הנתבע 1, והתביעה נגדו נמחקה, וזאת מהנימוק כי התביעה הוגשה ללא קבלת אישורו של בית המשפט של הפירוק.

4. הבקשה הנדונה היא בקשתה של המבקשת המסתמכת על טענותיו של הנתבע 1 בבקשתו לסילוק התביעה נגדו על הסף, ולפיה מאותם הנימוקים יש לסלק התביעה אף נגדה, זאת בשל העובדה כי אף התביעה נגדה הוגשה ללא קבלת אישורו של בית המשפט של הפירוק.

5. המשיבים הגישו תגובתם וטענו כי יש לדחות הבקשה. לטענתם פסק הדין אליו הפנתה המבקשת רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות נ' שמייזר רות (להלן: "פס"ד גרנות"), אינו רלוונטי למקרה הנדון שכן שם נדונו מקרים בהם התביעה הוגשה כתביעה אישית נגד בעל תפקיד, לרבות מי שהתמנה על ידי בית משפט של כינוס לשמש ככונס נכסים, וזאת בשונה מהמקרה הנדון שעניינו תביעה נגד מדינת ישראל בגין מעשיו או מחדליו של הכנ"ר. לטענת המשיבים, בניגוד למפרק וכונס הנכסים המשמשים ידו הארוכה של בית המשפט של הכינוס, הרי כונס הנכסים הרשמי, קרי מדינת ישראל, איננה זרועו הארוכה של בית המשפט של הפירוק. עוד טוענים המשיבים, כי הרציונל אשר עמד בבסיס החלטת בית המשפט בעניין גרנות היה החשש להגשת תביעות סרק נגד מפרק על מנת להרתיעו מביצוע עבודתו נאמנה, וכי חשש כזה קיים רק כאשר מדובר בתביעה אישית ולא בתביעה נגד המדינה.

6. עוד טוענים המשיבים כי גם מקום בו ישנה חסינות אישית לעובד ציבור, וזאת בהתאם לתקנה 7(א)(ב) לפקודת הנזיקין, אזי במקרה כזה בו המדינה נוטלת אחריות בנזיקין על מעשה או מחדל של עובד ציבור, וככל שלא הייתה צד מלכתחילה, היא הופכת לבעל דין כנתבעת וזאת ללא צורך באישורו של בית המשפט. על כן טוענים המשיבים, כי במקרה הנדון התביעה לא הוגשה נגד עובד ציבור אלא נגד המדינה בלבד.

7. עוד מפנים המשיבים לסעיף 2 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) התשי"ב-1952 לפיו "דין המדינה לעניין אחריות בנזיקין כדין כל גוף מאוגד".

8. המבקשת הגישה תשובתה וטענה כי סעיף 310(ג) לפקודת החברות קובע כי מי שנפגע ממעשה או מחדל של מפרק רשאי לפנות לבית המשפט ובית משפט רשאי לאשר, לשנות או לבטל את המעשה או ההחלטה, ולתת כל צו שייראה לפי העניין. לטענת המבקשת ההלכה מחילה דין אחד על הכונס הרשמי והמפרק, וכי רק בית המשפט המפקח על ההליך יכול לקבוע אם נתקיימה רשלנות המצדיקה תביעה נזיקית על פי היכרותו את התיק.