ת"א 13795-12-12 דוידוב ואח' נ' לוזון ואח'

החלטה זו עניינה סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לתובענה העיקרית.

1.תביעה ותביעה שכנגד שיסודן בהסכם מכר דירה מיום 08.12.09 ("הסכם המכר"). שלוש הסכמות עקרוניות הוסכמו בין הצדדים, והן העומדות ביסוד התביעות. הסכמה ראשונה, התובעת בתביעה עיקרית ("התובעת") תמכור לנתבע בתביעה העיקרית הוא התובע שכנגד ("הנתבע") את הדירה בה היא מתגוררת בתמורה ובתנאים שהוסכמו. הסכמה שנייה, התובעת תמשיך ותתגורר בדירה תמורת תשלום דמי שכירות לנתבע. הסכמה שלישית, ניתנת לתובעת אופציה למשך 7 שנים לשוב ולרכוש מהנתבע את הדירה בתמורה ובתנאים שהוסכמו.

2.התובעת טוענת שהנתבע נותר חייב לה כספים בגין הדירה שרכש ממנה והוא גם מסרב לאפשר לה לממש את הסכם האופציה לרכישת הדירה. לאור זאת עותרת התובעת לשני סעדים חלופיים: האחד, להורות על ביצוע הסכם האופציה באופן שהתובעת תוכל לרכוש את הדירה במחיר שהוסכם בהסכם האופציה ובניכוי התמורה שהנתבעת נותר חייב לה. השני, לחילופין, להורות על ביטול הסכם מכר הדירה ולקבוע שעל התובעת לשלם לנתבע את הסכומים ששילם לה עבור דירתה בניכוי הפיצוי החוזי המוסכם.

3.הנתבע טוען שהוא שילם לתובעת את מלוא התמורה המוסכמת, ועוד ביום 07.04.10 הנכס נרשם על שמו בלשכת רישום המקרקעין. ובאשר להסכם האופציה, הסכם זה פקע עקב אי תשלום דמי השכירות על ידי התובעת כסדרם. נוכח טענה אחרונה זו הגיש הנתבע נגד התובעת תביעה שכנגד בה הוא מבקש להורות על פינוי התובעת מהדירה ועל חיובה בתשלום דמי השכירות שטרם שולמו.

4.לכך משיבה התובעת וטוענת שדמי השכירות שולמו במלואם ושהנתבע מבסס טענותיו על הסכם שכירות מזויף. לחילופין, אף אם נותרו חובות כלשהם בגין דמי השכירות, יש לקזזם מול חובו של הנתבע לתובעת בגין אי תשלום מלוא התמורה עבור הדירה.

5.המחלוקת לעניין הסמכות העניינית מתייחסת רק לתובענה העיקרית.

התובעת טוענת שלבית משפט זה נתונה הסמכות לדון הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד. לשיטתה, המחיר שיהא עליה לשלם עבור הדירה אם תתקבל העתירה העיקרית לאכיפת הסכם האופציה, כמו גם התשלומים שיהא עליה להחזיר לנתבע אם תתקבל העתירה החלופית לביטול הסכם המכר, מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט זה, ולפיכך גם העתירה למימוש הסכם האופציה או העתירה לביטול הסכם המכר מצויים בסמכותו העניינית של בית משפט זה, בין ישירות ובין כסמכות נגררת מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט.

הנתבע טוען שהסמכות העניינית לדון בתביעה העיקרית נתונה לבית משפט מחוזי מאחר ומדובר בתביעה במקרקעין שאין עניינה חזקה או שימוש, ואילו הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד נתונה לבית משפט זה בהיותה תביעת פינוי ותביעה כספית.

6.הדין עם הנתבע. בהתאם להלכה הפסוקה "המרכיב הקובע לעניין הסמכות הוא הסעד ולא העילה" (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית –מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט), עמ' 90; ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי; ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן; רע"א 6558/99 חבס נ' חבס). לאור זאת שאלת הסמכות העניינית תחתך על יסוד הסעד המבוקש.