ת"א 13765-04-14 רדנר מלכא ואח' נ' זמרן ואח'

1.התובעת הייתה בעלת עסק שנכשל, נצברו לחובתה חובות ונפתחו כנגדה תיקי הוצל"פ בגין אותם חובות. נתבע 2 הוא עו"ד שייצג את אחד הנושים בתיק הוצל"פ, וביום 28.09.06 ביקש להתמנות כונס נכסים לדירת התובעת, למכור את הדירה ולהיפרע מהחוב. ביום 05.02.07 פנתה התובעת לנתבעת 1 שהיא עו"ד במקצועה וביקשה שתייצג אותה בסוגית מכירת דירתה בהוצל"פ. נתבעת 1 באה בדברים עם נתבע 2 ובסופו של דבר, בהסכמה, מונתה נתבעת 1 כונסת נכסים בהוצל"פ לצורך מכירת דירת התובעת ופעלה על פי הוראות הוצל"פ: מכרה את הדירה והפקידה את התמורה שהתקבלה בקופת הוצל"פ.

2.ביום 07.04.14, כשבע שנים לאחר האירועים הנדונים, הגישה התובעת את כתב תביעתה זה בו היא מבקשת לחייב את הנתבעים בסכום של 339,000 ₪, כאשר מתוך זה 250,000 ₪ היא תובעת בגין הפגיעה בשמה הטוב, 73,000 ₪ בגין יתרת החוב בתיק הוצל"פ ו – 16,000 ₪ היא תובעת בגין תשלומים של 200 ₪ לחודש אותם נאלצה לדבריה לשלם לקופת הוצל"פ משך כ – 80 חודשים.

3.טענת התובעת היא שכאשר שכרה את שירותיה של נתבעת 1 הבטיחה לה זו שעם מכירת הדירה היא תדאג שהתובעת לא תהיה חייבת עוד מאומה ושהכספים שיתקבלו מתמורת מכירת הדירה יכסו את כל חובות התובעת.

4.לא ברורה עילת התביעה נגד נתבע 2 אשר כאמור ייצג את אחד הנושים של התובעת, אולם אני פטור מלדון בשאלה זו לאור העובדה שבשלב כלשהו טרם שהגיש נתבע 2 את סיכומיו, הודיעו הצדדים על דחיית התביעה נגד נתבע 2. לפיכך נותר לדון בתביעה נגד נתבעת 1 בלבד.

5.כאמור, לדברי התובעת היא הסכימה שדירתה תימכר רק בהנחה שיהיה הסדר נושים שיפתור את כל חובותיה כלפי כל נושיה. לדבריה, מבחינה משפטית לא ניתן היה לפנות אותה מהדירה ולהכריחה למכור את הדירה ללא הסכמתה מכוון שהיא הייתה אם חד הורית לילדים (עמ' 16 שו' 30). התובעת אינה מפנה לסעיף חוק שתומך בטענתה זו ואני אינני מכיר סעיף שכזה.

6.הנתבעת הבהירה שהדברים הנטענים על ידי התובעת לא היו ולא נבראו, היא התמנתה כונסת נכסים למכירת דירת התובעת אולם לא הבטיחה ולא יכולה הייתה להבטיח שמכירת הדירה תכסה את כל חובותיה של התובעת, מה גם שהתובעת בחקירתה הנגדית מודה שלאחר שסוכמו הדברים עם הנתבעת נוספו חובות ונושים נוספים להוצל"פ כנגדה.

7.גרסת התובעת אינה ברורה ואינה סדורה: בכתב התביעה היא רושמת שיש לה עדיין חובות בהוצל"פ בסך 73,000 ₪, בסעיף 3 לתצהירה היא טוענת שהחוב בהוצל"פ עמד מלכתחילה (בשנת 2006) על סך כ – 72,000 ₪, בחקירתה הנגדית היא טענה שחובותיה בהוצל"פ עומדים על 20,000 ₪ (עמ' 8 שו' 12), ואילו בא כוחה הצהיר לפרוטוקול כי תיק האיחוד בהוצל"פ נסגר (עמ' 37 לפרוטוקול). לפיכך לא ניתן לדעת מה באמת קרה באותו תיק הוצל"פ, זאת כאשר לב"כ התובעת טענות שלא התאפשר לו לעיין בתיק הוצל"פ, טענות תמוהות כאשר מדובר במי שהיא בעלת דין באותו תיק הוצל"פ ולפיכך אינה זקוקה לרשות מאיש כדי לעיין בתיקיה ולהמציא מסמכים שיתמכו בגרסתה.

8.בחקירתה הנגדית טוענת התובעת שדירתה הייתה שווה אז כ – 600,000 ₪, רבצה עליה משכנתא של כ – 300,000 ₪ והיא אינה זוכרת בכמה כסף נמכרה הדירה. לטענתה לא היו לה חובות נוספים או נושים נוספים (בפרוטוקול עמ' 8 שו' 27). טענה זו אינה ברורה כלל ועיקר, כאשר בסעיף 3 לתצהירה היא טוענת שהיו חובות נוספים בסך כ – 70,000 ₪. לאחר מכן היא מוסיפה וטוענת שנוספו חובות נוספים לתיק ההוצל"פ אבל זה היה לפני שהיא פנתה לנתבעת 1 (עמ' 9 שו' 20). גם טענה זו מוזרה עד מאוד מכוון שאין חולק שעורכת דין זמרן הייתה כונסת הנכסים שטיפלה במכירת הדירה, לפיכך אם נוספו חובות לתיק ההוצל"פ לאחר מכירת הדירה, לא יתכן שהחובות הנוספים נוספו לפני שהתובעת פנתה לנתבעת 1, ואמנם, כאשר היא נשאלת במפורש האם היא זוכרת שנוספו תיקי חוב נוספים לאחר שהיא פנתה לנתבעת 1 היא משיבה שאינה זוכרת (עמ' 9 שו' 22).

9.לשיטתה של התובעת דירתה נמכרה בכ – 600,000 ₪, מסכום זה שולמה משכנתא בסך כ- 300,000 ₪, כך שנותרה לכאורה יתרה בסך כ- 300,000 ₪. לפיכך, אם חובות הנתבעת הסתכמו אז ב – 72,000 ₪ כאמור בסעיף 3 לתצהירה, לא הייתה כל בעיה לפרוע את החובות. לתובעת אין הסבר מדוע בכל זאת לא נפרעו כל חובותיה. לדבריה החוב תפח והגיע לממדים שעלו על שווי הדירה "בשל ריביות ודברים שנשארו פתוחים" (עמ' 9 שורה 8). לדברי התובעת דירתה נמכרה ביום 13.11.07 (ס' 13 לתצהירה) שעה שעל פי האמור בסעיף 3 לתצהירה הסתכמו חובותיה בהוצל"פ ב – 72,000 ₪ שנה קודם לכן. לא סביר, על פי כל אמת מידה, שהחוב תפח ביותר מ – 350% תוך שנה, ולפחות אני אינני מכיר ריביות בקנה מידה כזה בהוצל"פ והתובעת לא פירטה ולא הסבירה כיצד קרה הדבר לשיטתה.