ת"א 13736-01-14 מדינת ישראל נ' שואהין

בפני בקשה להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה של המבקשת ככל שייפסקו לטובתה מכוח סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות").

המבקשת טוענת כי לפי הלכה פסוקה יש להורות על הפקדת ערובה מחמת מקום מגורי המשיב מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל , בתחומי הרשות הפלסטינית ובהיעדר נכסים או מקורות הכנסה למשיב בתחום המדינה. בנוסף נטען כי קלושים סיכויי המשיב לזכות בתביעתו שכן האירוע נשוא התביעה התרחש לכאורה שעה שהמשיב רעה את צאנו במקום בו נאסרה הרעייה, בסמוך לגדר היישוב מעון. בנסבות אלו כוחות הביטחון פעלו כדין בעיכוב המשיב לנוכח חשד שהתעורר לגביו. לאור זאת עתרה המבקשת לחיוב המשיב בערובה בשיעור ריאלי בסך של 20,000 ₪.

המשיב טוען מנגד כי לא די במקום מגוריו לצורך חיובו בערובה וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו בכלל זה, שאלת סיכויי התביעה הטובים בעניינו. לדבריו, בידיו תיעוד בנוגע למעצרו על לא עוול בכפיו ואף שתלונתו לא הביאה להגשת כתב אישום , הורה הפצ"ר על חידוד נהלי עיכוב בקרב הכוחות הרלוונטיים. בנוסף טען כי בידיו ראיות לעניין עיכוב שלו לריק בידי החיילים ושחרורו למקום מרוחק המקום בו עוכב אליו היה על החיילים להחזירו.

לא עסקינן בתביעות בגין "פעולה מלחמתית" או תביעת נזקי גוף שהפסיקה אליה הפנתה המבקשת נסובה עליהם ולטענת המשיב אין להורות בנסיבותיו על הפקדת ערובה. בנוסף טען כנגד גובה סכום הערובה המופרז שהתבקש וביקש לחילופין לאפשר לו להעמיד ערב צד ג' תושב ישראל ובעל הכנסה מוכחת ולא לחייבו בהפקדת ערובה כספית.

דיון והכרעה:

בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות בהתאם לסעיף 519 לתקנות כאשר תובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט של ישראל ואין בידו להוכיח כי פרנסתו היא בגין עבודתו בישראל ולא מוכח כי בבעלותו נכסים בישראל הואיל ויקשה על הנתבע, לגבות את הוצאותיו ככל שייפסקו לטובתו בגין ניהול ההליך (י' זוסמן , סדר הדין האזרחי , עמ' 900). תכליתו של סעיף 519 לתקנות למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע בעת שסיכויי התביעה אינם טובים לכאורה (ראו בספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 673).

המשיב, לא טען בתגובתו כי פרנסתו בתחומי המדינה או כי בבעלותו נכסים בישראל. לפיכך קיים בסיס לחיובו בהפקדת ערובה בהתחשב במגוריו בתחומי הרש"פ והקושי בגביית הוצאות ממנו ככל שייפסקו לטובת המבקשת (רע"א 6789/99 חתאם עשור נ' מדינת ישראל (תק-על 97(3) 825; בספרו של א' וינוגרד, תקנות סדר הדין האזרחי, כרך ב', עמ' 916-915).