ת"א 13666-07-11 חרמון הצפון פיתוח ובנייה בע"מ נ' ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ

1.ראשיתו של הליך זה כתביעה כספית/חוזית שהוגשה כנגד הנתבעת בבית משפט זה. בשלב מוקדם של ההליכים הוצע לצדדים לפנות להליך של בוררות. התובעת נתנה הסכמתה, שנרשמה בפר' הדיון מיום 5.11.12. לנתבעת נקצב מועד למסירת עמדתה. ביום 18.12.12 הגישה הנתבעת הודעה מטעמה שכותרתה: "הודעה על הסכמה להעברת הדיון להליך בוררות". תוכן ההודעה כלל הסכמה

"בכל התנאים המפורטים להלן:

1. על הבורר להיות מהנדס אזרחי בעל נסיון בתחום נשוא המחלוקות, היינו ניהול ופיקוח על פרויקטים"

2. על הבוררות להתקיים באזור עכו/ חיפה.

3. שכ"ט הבורר ייקבע, ככל שלא תהיה הסכמה, ע"י כב' ביהמ"ש" (הודעת הנתבעת מיום 18.12.12).

2.בית המשפט מינה בורר אשר שוחרר ממינויו עקב בקשתו ומן הטעם כי ייבצר ממנו לשמש כבורר בתיק זה, ותחתיו מונה מר יוסי לזר כבורר יחיד להכרעה בסכסוך (להלן: "הבורר"). ביום 14.3.13 הגיש הבורר הודעה, ולפיה הסכם בוררות שנשלח לחתימת הצדדים לא נחתם על ידי הנתבעת. במסגרת זו נתבקשו הוראות בדבר חתימתה של הנתבעת על ההסכם. בתגובה להודעה זו ביקשה הנתבעת לעכב את הליכי הבוררות לנוכח תביעה תלויה ועומדת אשר צפויה להכריע גם בעילות נשוא כתב תביעה שכנגד שבכוונתה להגיש בתיק דכאן (ת.א 43208-10-12) ועל מנת להימנע מתביעות סותרות. התובעת התנגדה לעיכוב הליכים בנימוקים שונים ובכלל זה משום מתן הסכמת הנתבעת להליך הבוררות שעה שידעה אודות הנסיבות הנ"ל. עוד היא טענה לאי הגשת תביעה שכנגד עד לאותו מועד חרף החלטות שונות בבית משפט זה.

3.הצדדים זומנו לדיון. ב"כ הנתבעת לאחר שעמד על ההתפתחות וסיום ההליכים בתיק הנוסף, ציין כי "כיום אין מניעה לחזור לבורר ולהתחיל את הבוררות". ב"כ התובעת שב על הסכמתו "אנחנו מסכימים להליך הבוררות" (פר' הדיון מיום 9.6.14). בהתאם ולנוכח הצהרות הצדדים ניתנה החלטה במעמד הצדדים כי "הליך הבוררות בפני הבורר, מר יוסי לזר, יימשך. לצורך כך, תשוב ותפנה התובעת לבורר והנתבעת תחתום על הסכם הבוררות בתוך שבועיים, לכשיומצא לה".

4.ביום 14.7.2014 הגיש הבורר הודעה נוספת ולפיה עד לאותו מועד טרם חתמה הנתבעת על הסכם הבוררות. ביום 21.9.2014 הגיש ב"כ התובעת בקשה להורות לנתבעת לפעול על-פי החלטת בית המשפט ולחתום על הסכם הבוררות בפני הבורר. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת. בהעדר כל תגובה, זומנו הצדדים לדיון נוסף.

5.בדיון נימקה הנתבעת את אי חתימתה על הסכם בוררות משום דרישת הבורר לשכ"ט גבוה לשיטתה (6,000 ₪ כמקדמה + 700 ₪ +מע"מ לכל שעת בוררות). כאשר להערכתה מדובר בבוררות המוערכת בעבודה של כ-100-150 שעות, וכאשר בהתאם למחירון דקל לשנת 2014 שעת עבודה של מהנדס מומחה עומדת על סך של 252 ₪ לשעה. כמו כן טענה הנתבעת, כי בהתאם לפרופיל העסקי של הבורר, מסתבר כי הוא אינו מומחה בתחום התשתיות אלא בעל ניסיון ניהולי מגוון בתחום הבניה, כך שיהיה לו קשה לדון בתביעה. עוד נטען, כי בהתאם למידע שהוצא על ידי הנתבעת בבוקר הדיון מהאינטרנט, נסתבר לה כי התובעת לקוח מוגבל חמור בבנק עד ליום 9.6.14. הנתבעת ביקשה כי ימונה מומחה בתחום התשתיות, ובמידה ולא ימונה מומחה כאמור שיקבע שכ"ט הבורר על ידי בית המשפט. לשאלה האם לאחר הכרעת בית המשפט בבקשות השונות, ייחתם על ידי הנתבעת שטר בוררות השיב נציג הנתבעת "אני אחתום על שטר הבוררות". ב"כ התובעת טען כי הנתבעת עושה מאמצים לנהל את התיק בסחבת. כמו כן נטען כי הנתבעת ידעה על שכ"ט הבורר כבר מיום 2.3.13 אך נזכרה רק עתה לטעון לעניין זה.