ת"א 1365-09-11 ע' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

1.התובע הגיש נגד קרנית – קרן לפיצויי נפגעי תאונת דרכים (להלן: "הנתבעת"), תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") בגין פגיעה בתאונת דרכים מיום 10.11.10 ע"י מכונית שפרטיה אינם ידועים לו מאחר שלדבריו המכונית נעלמה ממקום האירוע.

2.על פי המתואר בסעיף 3 לכתב התביעה, התובע היה הולך רגל עת שנפגע ע"י כלי רכב אלמוני שהסתלק ממקום התאונה. כתוצאה מהפגיעה התובע נפגע ונזקק לטיפול רפואי.

3.הנתבעת מכחישה את אירוע התאונה. לטענתה, התובע לא הרים את נטל הראיה להוכיח פגיעה ע"י רכב באופן המהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

4.התובע נבדק ע"י מומחה בימ"ש, פרופ' דודקביץ אשר קבע לתובע 18.8% נכות צמיתה משוקללת, המורכבים מ-5% בגין שבר בפיקת ברך שמאל, 10% בגין שברים בעצם המסרק ברגל שמאל, ו-5% בגין שברים בעצם המסרק ברגל ימין.

5.התביעה הסתפקה בתצהיר עדות ראשית של התובע עצמו, על פי האמור בסעיף 5 לתצהיר יצא התובע מביתו בשעות אחה"צ, ותוך כדי חציית הכביש באופן מפתיע לחלוטין הגיחה מכונית אלמונית, פגעה בו והעיפה אותו. התובע לא פירט בתצהירו כיצד הגיע לביה"ח הלל יפה, וכיצד פונה ממקום התאונה, על אף שפרטים אלה היו בידיעתו בעת עריכת התצהיר ביום 7.12.13. שהרי ביום 26.12.10 כחודש ומחצה לאחר התאונה פנה להגיש תלונה במשטרה (ראה נספח ב' לתצהיר התובע), ובעדותו מסר כי בזמן יציאתו מהבית מכונית פרטית פגעה בו, הוא איבד את הכרתו, הגיעו קרובי משפחה והעבירו אותו למרפאה מקומית ומשם הועבר באמבולנס לבי"ח הלל יפה.

6.התובע נחקר בחקירה נגדית על גרסתו זו, והשיב כדלקמן:

"ש.מי לקח אותך מהמקום שנפגעת למרפאה?

ת.אני הייתי בלי הכרה, פתאום אני הייתי במרפאת אל-נור, אני לא הייתי בהכרה, כשהתעוררתי הייתי בבי"ח הלל יפה בחדרה.

ש.אז אתה אומר לנו שאתה לא יודע מי לקח אותך?

ת.מה? אני הייתי במרפאת אל-נור, התעוררתי בהלל יפה בחדרה. הייתי מנותק.

ש.אתה לא עונה לשאלה, אתה לא יודע מי לקח אותך, זה מה שאתה אומר?

ת.אני התעוררתי בחדרה, לא הייתי בהכרה.

ש.פעם רביעית אני שואל היום – אתה עכשיו יודע או לא יודע מי לקח אותך למרפאה? אחרי שהבראת סיפרו לך מי לקח אותך למרפאה?