ת"א 13633-07-16 חאג' ואח' נ' עזבון בשארה ואח'

בפניי בקשה ליתן צו עשה זמני המורה למשיבים לאפשר למבקשים לנהל במשותף את תחנת הדלק והפעלתה, כולל כל המבנים הצמודים לה.

לחילופין מבוקש להורות על מינוי מפעיל לתחנה אשר ידאג להפעלת התחנה וניהולה, עד למתן פסק דין בתביעה. יצוין כי הסעדים המבוקשים בתביעה הם סעד כספי וצו עשה זהה לזה המבוקש כסעד זמני.

על פי הנטען בבקשה ובתביעה, המבקשים היו בעלים של חלקת מקרקעין שבה תחנת דלק. בעקבות קשיים כלכליים הם מכרו מחצית מן החלקה למשיבים על מנת לנהל במשותף את התחנה. לצורך ניהול התחנה הוקמה חברה בשם דלק הצפון ח.ו. בע"מ.

הצדדים מסוכסכים, והתנהלו ביניהם הליכים משפטיים שונים.

המשיבים מנהלים כיום את התחנה באופן בלעדי תוך מניעת המבקשים מלנהל את התחנה, על אף שהם בעלים משותפים בתחנת הדלק ובמבנים, ותוך גרימת נזק לרכוש המשותף. המשיבים נמנעים מלשלם למבקשים כל תמורה המתקבלת מהתחנה ומהמבנים שבה, המושכרים לצדדים שלישיים. זאת חרף העובדה שצו כינוס נכסים שהוטל על חלקם של המבקשים בתחנה, הוסר ביום 15.2.15.

המבקשים פנו למשיבים בהצעות להשכיר את התחנה לגורם אחר, אך המשיבים דחו את ההצעות, ומכאן התביעה והבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתביעה על נספחיהן, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

ההלכה הפסוקה ביחס לצווי עשה זמניים קובעת:

"הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שיצווה על צו עשה זמני המשנה את המצב הקיים, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה. צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במקרים חריגים, אך כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם" (רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה נ' שרון דן השקעות (13.12.05)).

הסעד הזמני המבוקש מעורר קושי נוסף, שכן הוא מחייב שני צדדים שיחסיהם עלו על שרטון לשתף פעולה בניהול עסק. הלכה פסוקה היא כי במקרים מסוג זה הפתרון אינו מתן צו עשה זמני, אשר זהה לסעד המלא שהתבקש בתביעה, אלא פסיקת פיצוי כספי (ראה: רע"א 5843/05; רע"א 1868/98 סייג נ' המועצה לייצור ולשיווק צמחי נוי (6.4.98)).

אני דוחה גם את עתירתם החלופית של המבקשים למינוי מפעיל לתחנה שידאג להפעלתה עד למתן פסק דין בתביעה. גם צו מסוג זה הוא צו עשה זמני, הואיל והוא משנה את המצב הקיים, ולכן יש לנקוט משנה זהירות בנתינתו. המבקשים טוענים כי המשיבים גורמים נזק לרכושם המשותף של הצדדים. דא עקא שהטענה אינה נתמכת בראיה כלשהי המבססת אותה, כגון מסמכים חשבונאיים המעידים על פגיעה ברווחי העסק וכד'. המבקשים מוסיפים וטוענים כי הם אינם מקבלים את חלקם בשכר הדירה המשולם עבור אחד המבנים המושכרים בתחנה. אם אומנם נכונה הטענה ניתן לפצות את המבקשים באמצעות פסיקת פיצוי כספי, ולכן אין זה המקרה שבו נדרשת התערבות חריגה ומיידית של בית המשפט באמצעות מתן צו עשה זמני.

בשולי הדברים אני ממליצה למבקשים לשקול אם הם עומדים על תביעתם לצו עשה, שכן מהתביעה עולה כי בן הצדדים סכסוך ארוך שנים, ומתעוררת השאלה האומנם יכולים הם לנהל במשותף את התחנה? נראה כי במקרים מסוג זה ראוי לחתור דווקא לפירוק השיתוף בין הצדדים, ולא לשיתוף פעולה כפוי שעשוי לעורר חילוקי דעות חדשות לבקרים.