שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו

1.תביעה על סך של 91,909 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה שארעה ביום 8.08.13 בין רכב התובעת לרכב השייך לנתבע ושהנתבע נהג בו (להלן: רכב הנתבע").

2.התאונה ארעה בצומת הרחובות זבולון המר ודרך אם המשובות בפתח תקוה, שעה שרכב התובעת שהגיע מדרום פנה שמאלה בצומת ורכב הנתבע שהגיע מהכיוון הנגדי, בנסיעה מצפון לדרום, המשיך ישר. התאונה ארעה כתוצאה מכך שאחד מהנהגים נכנס לצומת במופע אור אדום, והצדדים נחלקו בשאלה מי מבין הנהגים היה זה שנסע באור אדום.

3.רכב התובעת הינו רכב הסעות אשר במועד התאונה הסיע את עובדי ביטוח ישיר ממקום עבודתם לתחנת הרכבת קריית אריה. על כן, מטעם התובעת התייצבו למתן עדות נהג רכב התובעת ושלושה מנוסעיו בזמן התאונה. מנגד, העיד הנתבע לבדו.

4.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בהודעות העדים שנגבו במשטרה (ת/1), אני סבור כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח במאזן הסתברויות כי התאונה ארעה בעטיו של הנתבע.

5.כל עדי התובעת העידו כי רכב התובעת עצר במופע אור אדום בטרם נכנס לצומת. נהג רכב התובעת מר מעווד שרבל, מר גלעד דנה שישב במושב שליד הנהג והגב' אביטל זלצמן שישבה במרכז המושב שמאחורי הנהג גם העידו כי הבחינו באור הירוק בעת כניסת רכב התובעת לצומת. הגב' דקלה גבל שישבה מאחורי הנהג (ואין אפוא, ממש בטענת ב"כ הנתבע בסיכומיה כי קיימת סתירה בין עדותה לבין עדות הגב' זלצמן, שכן זו, כאמור, ישבה במרכז המושב ולכן גם יכלה לראות את הרמזור דרך השמשה הקדמית) ציינה אכן כי לא הבחינה באור הירוק מאחר ולא הסתכלה על הרמזור, אך העידה כי הרכב עמד ברמזור בטרם החל בנסיעה לתוך הצומת ויש בכך כדי לתמוך בגרסת העדים האחרים.

6.יודגש, כי מדובר בעדים ניטרליים שאין להם כל אינטרס בתוצאות ההליך. הם, אמנם נסעו עם נהג רכב התובעת באופן תדיר, אך אין להם כל קשר אישי אתו. גם העובדה שהם שוחחו עם הנהג בתקופה שמהתאונה עד למתן עדותם בבית המשפט, אין בה כדי לפגום במהימנות עדותם, שכן העולה מעדויותיהם נמסר על ידם במסגרת ההודעות שמסרו במשטרה זה מכבר.

7.מנגד, הנתבע ציין כי נסע במהירות של כ-50 קמ"ש ואף שלא היה כל רכב אחר בצומת, הוא לא הבחין ברכב התובעת עובר לתאונה. עדותו, כי מכיוון נסיעתו אין פנייה שמאלה, אינה עולה בקנה אחד עם ההודעה שמסר במשטרה בה מסר במענה לשאלה "מה היה אור הרמזור לכיוון שמאל בעת כניסתך לצומת" השיב "לא יודע". עובדות אלו מלמדות שהנתבע לא התבונן כראוי על הדרך ולא הבחין בכל שהיה לפניו.

8.יתרה מזאת. הנתבע ביקש להמעיט בגובה הנזק שנגרם לרכבו, וזאת חרף עדותה של הגב' זלצמן כי לרכב הנתבע נגרם נזק משמעותי יותר מהנזק שארע לרכב התובעת. הוא אישר כי רכבו נגרר מהמקום וכי נפתחו כריות האוויר. עם זאת, לדבריו, הנזק שנגרם לרכבו הגיע אך לכדי סך של 6,000-5,000 ₪ בלבד. גם לוּ הייתי מקבל את גרסתו כי הנזק הגיע אך לסכומים האמורים, לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת מדוע וויתר על תביעת נזקיו מנהג רכב התובעת, שהוא, לטענתו, זה שאחראי לתאונה. גם בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי הנתבע סבר שהאחריות לתאונה אינה רובצת לפתחו של נהג רכב התובעת (השוו: ע"א (מחוזי-מרכז) 12082-09-15 דיין נ' רובין (פורסם בנבו, 24.03.16)).

9.בשים לב לכל האמור, מאזן ההסתברויות נוטה לטובת התובעת ואני קובע כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.