ת"א 13540-10-16

1.בקשת התובעת למתן פטור מהגשת חו"ד רפואית.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובחלוף המועד להגשת תשובה, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות.

3.מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית הוא החריג לכלל הקובע כי טענה שברפואה נדרש לבססה באמצעות חוות דעת רפואית.

על אחת כמה וכמה כך הוא הדבר כאשר חוות הדעת הרפואית מקימה את עילת התביעה, כפי שהינו המצב בתיקי רשלנות רפואית.

4.בענייננו, התובעת לא ביססה את התנאים הפסיקתיים.

5.אשר למצב כלכלי, לא צורף תצהיר לבקשתה של התובעת. די בכך כדי לדחותה. מעבר לאמור, אני מקבלת את עמדת הנתבע לפיה דף חשבון הבנק שצורף הוא דף בודד ולאו דווקא משקף. לא ניתן להתייחס ליתרת חובה בגין הלוואה, כאשר באופן שוטף יתרת החובה עמדה על אלפים בודדים. כך גם, לא ניתן ללמוד דבר מהסכם השכירות. אשר לאישור המוסד לביטוח לאומי, האישור מצביע על כך שהתובעת זכאית לקבל מזונותיה מהמוסד לביטוח לאומי, ותו לא. אין תצהיר המפרט את מקורות ההכנסה, ולפיכך, התובעת לא הוכיחה חסרון כיס.

6.הבעיה המשמעותית יותר היא העובדה שהתובעת לא ביססה כדבעי את טענת הרשלנות או הנזק.

מאחר שעסקינן בתביעת רשלנות רפואית, נדרש בית המשפט לעיין במסמכים. מתוך המסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי ביום 8.1.14 התובעת אושפזה לצורך ניתוח פלסטי (שאיבת שומן). ביום 10.1.14 היא שוחררה כאשר צוין ברשומה הרפואית שהיא מרגישה טוב, יציבה המודינמית וללא סימני דימום, ומשתחררת. אף שחיפשתי, לא מצאתי תיעוד המתייחס לאשפוז נוסף שנעשה סמוך לשחרור.

התעודה הבאה היא מחודש 6/15, אז התובעת ביצעה ניתוח שאיבת שומן, מתיחת בטן ותיקון (כך בתעודה הרפואית) ומספר ימים לאחר מכן סבלה מקוצר נשימה, כאבי בטן וחוסר שקט, והשתחררה לפי בקשתה לטיפול הרופא המנתח. ככל שעולה מסיכום המחלה, לתובעת היה רקע מחלתי קודם, ואין שום אינדיקציה בסיכום המחלה לכך שהאשפוז קשור לרשלנות בניתוח הפלסטי, ובאיזה אופן.