ת"א 13523-10-14 בן עמי נ' עירית תל-אביב-יפו

בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.

התובע הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי כי אין לו חבות או זיקה לחובות ארונה כלפי הנכס ברחוב הרצל 4 בתל אביב (להלן: הנכס") בטענה כי החוב שייך לחברה בע"מ (שלשיטתו התיישן) והוא אינו חייב דבר לנתבעת, כאשר לא היה בעל מניות בחברה או דירקטור בה ומעולם לא החזיק בנכס.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי טענות התובע כי הוא אינו מחזיק בנכס, או ביחס לחוב אינם בסמכותו של בית משפט זה.

טוען התובע בתשובתו שאין המדובר בטענה כי אינו המחזיק אלא כי "אין לו כל קשר לחוב נשוא התיק ו/או לחברה שהחזיקה בנכס..."

אודה כי לא ירדתי לסוף טענתו כי "הוא אינו קשור לחוב נשוא התיק" שונה מהטענה כי הוא "אינו מחזיק בנכס", והמדובר באותה טענה ממש והוראות סעיף 3(א(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו – 1976 קובעות את הדרך שיש לנקוט על מנת להשיג על חיוב ארנונה, ועל כן, על התובע לילך בדרך שהתווה החוק כאמור.

התובע ביקשה במסגרת התשובה, כי ככל שתתקבל טענת העדר הסמכות העניינית מבקשת היא להעביר הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים כעתירה מנהלית, אולם איני סבור שניתן לעשות כן במקרה שלפניי.

הוראות החוק כאמור קובעות מהי הדרך שיש לנקוט על מנת להשיג על חיוב ארנונה ולא נהיר מהבקשה אם התובע נקט בהליכים הקבועים בדין בטרם הפנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים ועל כן אין מקום לעשות כן.

במצב דברים זה אני מוחק את התביעה כאשר התובע יוכל לפעול בהתאם להוראות הדין, אך יובהר שאין לראות באמור כהיתר להארכת מועדים או לפגוע בטענות אחרות ביחס למועד נקיטת ההליך.

אין צו להוצאות.