ת"א 13518-09-16

בפניי בקשת התובעת לפטור אותה מהגשת חוות רפואית ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקתה.

1.לטענת התובעת, ביום 11.9.14, במהלך עבודתה בחנות בגדים בקניון הנתבעת 1, החליקה בשירותים בשל מים וסבון שנשפכו על רצפת חדר השירותיים. לטענתה, נגרמו לה נזקי גוף בעקבות זאת, אך אין בידה לממן חוות דעת רפואית ומשכך עותרת היא כאמור ברישא להחלטה. יצוין כי התובעת מיוצגת על ידי עורכי דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי מטעמים של חסרון כיס, ובהתאם גם הופטרה בתשלום אגרת פתיחה.

2.לטענת הנתבעות, אין מדובר במקרה המצדיק סטייה המתווה הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות), ואף הפנתה לפסק דינה של השופטת זינגר בבש"א (שלום י-ם) 7005/07 ועקנין נ' מעון נופי ירושלים בע"מ ואח' ולפיה אין ליתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית רק מחמת חסרון כיס, וטוענות כי התובעת לא ביססה כדבעי את טענתה לחסרון כיס, לא ביססה את אחריותן לאירוע ואף התיעוד הרפואי שצורף אינו מלמד על רצף טפולי.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובותיה, אני מוצאת כי דין הבקשה להידחות.

אכן, בית המשפט רשאי לפטור תובע מהגשת חוות רפואית ולמנות מומחה רפואי מטעמו. (שילוב תקנות 127 ו- 130(א) לתקנות), אולם מדובר בחריג, שייעשה בו שימוש רק כאשר קיימים טעמים מיוחדים ומספקים לסטייה מהכלל האדברסרי הנוהג" (רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון ואח' נ' עזבון המנוח שלמה אייזנבך החלטה מיום 8.5.12 , להלן: פסה"ד בעניין עזבון המנוח אייזנבך, ור' השיקולים המפורטים שם בפסקאות 9-11).

4.בפסיקה נקבעו אלמנטים שונים היכולים להוות "טעם מיוחד" למתן פטור כאמור, וביניהם גם חסרון כיס של תובע (רע"א 8998/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, החלטה מיום 21.3.11), כפי שנטען בענייננו, ואולם בפסה"ד בעניין עזבון המנוח אייזנבך נקבע (ס' 11) כי "על תובע המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה מוטל "נטל כבד" להראות שאין באפשרות להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שכן פטור כזה עשוי לבוא על חשבון הצד שכנגד... עליו להראות מהם טעמיו המיוחדים המצדיקים את מתן הפטור בעניינו ומינוי מומחה מטעם בית המשפט... עליהן להיות מגובות בראיות".

על מנת שבית משפט ייעתר לבקשה חריגה שכזו יש להראות כי ישנה עילת תביעה וכי אין בידי התובע, בשום דרך שהיא, לממן את חוות הדעת.

5.התובעת צרפה תיעוד רפואי דל ביותר. מלבד הפנייה למרפאת טר"מ מיום האירוע, התיעוד שלאחר מכן הוא מיום 2.11.14, כמעט חודשיים לאחר מכן. לא צורף תיעוד רפואי מהשנים שחלפו מאז. יש להניח כי לו היתה נגרמת לתובעת פגיעה ממשית באירוע הנטען, הרי שהממצאים הקליניים והאבחנתיים היו משמעותיים והתובעת היתה נדרשת לטיפולים רפואיים, מעקבים, בדיקות, תרופות וכד'.

בנוסף, האירוע הנטען הוא תאונה עבודה. מהמסכת העובדתית שנפרשה בפניי עולה שהתובעת לא פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בתביעה לדמי פגיעה, קביעת דרגת נכות וכיוצ', זאת, על אף שישנה תעודה רפואית של אורתופד קופת חולים המופנה למל"ל. לו היתה פונה למל"ל ניתן היה להתרשם, ולו באופן כללי, ממצבה הרפואי ומהנזק, ככל שישנו כזה, שנגרם לה. יש להניח כי לו היתה נקבעת לתובעת נכות ברמה הנדרשת, היתה זכאית למענק נכות מעבודה.

עוד יצוין, כי ב"כ התובעת הבהיר כי הלשכה לסיוע משפטי מסייעת במימון חוות דעת אחת. לא פורט הסכום.

6.לאור כל האמור לעיל, איני רואה למקום לפטור את התובעת מהגשת חוות דעת עצמאית מטעמה. שאלת האחריות מצויה במחלוקת של ממש, אין ראייה לנכות, לא כל שכן משמעותית, וכן ישנו גורם שאמור לממן, ולו חלקית, את חוות הדעת.