ת"א 13496-09-12 סלמן נ' גלינברג

1.תחילה של פרשה זו , בבקשה שהגיש התובע ביום 6.6.12 לביצוע שטר בסכום של 80,000 ש"ח שתאריך פירעונו 10.11.11 , ושעליו חתומה הנתבעת.

2.הנתבעת שהגישה התנגדות לביצוע השטר, וכרקע טענה כי בינה לבין משפחת התובע הייתה היכרות והתובע נהג להלוות בעבר כספים לחברתה של הנתבעת, טטיאנה, והנתבעת שימשה כערבה להלוואות אלה.

לשם כך, מסרה הנתבעת בעבר לתובע המחאות של בעלה.

עוד טענה הנתבעת בבקשתה, כי ביום 31.8.11 נגנבו ממנה פנקסי המחאות שבהם היו 75 המחאות והוגשה על ידה תלונה למשטרה ביום 6.9.11.

לטענתה, היא החזיקה בתיק שנגנב מספר המחאות חתומות ללא פרטים נוספים, ולתדהמתה אחת ההמחאות שהייתה בתיק שנגנב הוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי התובע.

3.הנתבעת טענה כי השטר נגנב ממנה ולכן עומדות לה ההגנות שבחוק, ולאור טענותיה אלה - ביום 23.9.12 התקבלה ההתנגדות לביצוע השטר.

4. אין מחלוקת כי החתימה על ההמחאה נשוא התביעה היא של הנתבעת, ועל כן על פי ההלכה הפסוקה – במקרה כזה מוטל הנטל את הנתבעת להוכיח כיצד הגיעה ההמחאה שלה , ללא הסכמתה , לידיו של התובע (ראה למשל ת.א. (עכו) 3003/06 סלטי גן בע"מ נ' כהן דני).

לאחר עיון בכל טענות הצדדים ושמיעת העדויות, הגעתי למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה, מן הנימוקים שיפורטו להלן.