ת"א 1339-02-11 מ' ואח' נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

1.התובע 1 קטין יליד שנת 2002, הגיש תביעה זו באמצעות הוריו לפיצוי בגין נזקים נטענים כתוצאה מתאונת דרכים אשר ארעה לו לטענתם ביום 4.6.10 בשעה 22:00 או בסמוך לכך. על פי הנטען בכתב התביעה התובע הלך יחד עם בן דודו למכולת, דרך כביש פנימי בכאבול . בעת שהלכו בצד הדרך, הגיע רכב לא ידוע, פגע בתובע וברח מן המקום.

2.על פי הנטען בכתב התביעה התובע נחבל נשברה שן קדמית וחלה תוזזה בשן קדמית נוספת.

3.הנתבעת מכחישה נסיבות התאונה וטוענת כי התאונה ארעה בנסיבות אשר אינן תאונת דרכים.

4.מטעם התובע העיד התובע עצמו ללא תצהיר עדות ראשית מפאת גילו, העיד בן דודו מר ב' ג'מאל, אביו של התובע מר ב' ע' ב'ובן דודו של התובע מוחמד ב' אשר הלך עמו בעת התרחשותה של אותה התאונה אשר גם הוא העיד ללא תצהיר עדות ראשית מפאת גילו.

5.מבין כל העדים נכחו בעת התרחשותה של התאונה רק הילדים, התובע ובן דודו. התובע העיד כי מוחמד שהיה עמו, הלך על המדרכה והוא, התובע, הלך על הכביש. גם מוחמד מסר בעדותו עדות זהה. התובע ממשיך בעדותו ומציין כי לאחר שקיבל את המכה ממכונית נפל על המדרכה. בן דודו הגדול יותר ג'מאל פינה אותו מן המדרכה לבית ומשם לבית החולים. הוריו לא היו מכיוון שנסעו לטמרה.

6.עיינתי בתצהירי העדים ועדויותיהם בבית המשפט וכן בסיכומי טענות הצדדים.

מוצאת אני כי אין בכל האמור לעיל די על מנת שאוכל לקבל את התביעה ולאמץ גרסתה באשר לאופן התרחשותה של התאונה. אין די בכך על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על כתפי התביעה להוכיח את נסיבות התרחשותה של התאונה כמתואר.

7.אפרט להלן סתירות שונות אשר עלו מחקירתם של העדים. מסכימה אני לכך כי אין בכל סתירה לכשעצמה על מנת לשלול הוכחת גרסת התביעה. אולם, אין כל סתירה או תהיה עומדת בפני עצמה. מדבר במכלול. הצטברות המכלול היא היוצרת את התמונה הכללית, על פיה אין לטעמי אפשרות לבנות תשתית עובדתית על סמך עדויות אלו.

הנסיעה לבית החולים וחזרה