ת"א 13379-03-12 אבו גנאם נ' אבו גנאם

1.בפני תביעה לסילוק יד של הנתבעת מתוספות בנייה שבנתה ברכוש המשותף של נכס שבעלי הדין בעלי זכויות בו ולמתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לבנות ברכוש המשותף.

טענות הצדדים:

2.התובע טוען כי הנכס המצוי בשכונת א-טור בירושלים וידוע גם כגוש 6 חלקה 375 ( להלן – "הנכס") בן שתי קומות לפי היתר הבנייה (להלן-"היתר הבנייה", נספח ד' לכתב התביעה) בבעלותו והיה בבעלות אחיו המנוח, בעלה של הנתבעת (להלן-"המנוח"). לפי הסכם בינו ובין המנוח הוסכם כי הקומה הראשונה בנכס תהיה בשימוש ייחודי שלו ולמנוח ניתנה הזכות לשימוש ייחודי בקומה השנייה של הנכס.

לאחר פטירת המנוח, החלה הנתבעת לעשות שימוש ייחודי שלא כדין ברכוש המשותף במניעת גישה מדירתו לחדר המדרגות המוביל לגג הנכס , ביציקת תקרת בטון בחדר המדרגות. בנוסף בנתה הנתבעת מדרגות ברזל חיצוניות ברכוש המשותף המובילות לגג הנכס ללא הסכמתו והקימה תוספת בגג הנכס ללא היתר בניה כדין וללא הרשאתו. התובע, לא נתן הסכמתו לבקשה להיתר בנייה לתוספת שהגישה הנתבעת בדיעבד, לאחר בנייתה. בפעולותיה אלו, פגעה הנתבעת בזכויותיו הקנייניות בנכס והיא מונעת ממנו שימוש ברכוש המשותף. מכאן התביעה לסילוק יד ולמתן צו מניעה האוסר על בניה נוספת ברכוש המשותף.

3.הנתבעת אינה חולקת על קיומו של הסכם בין התובע למנוח בנוגע לחלוקת הנכס ביניהם כנטען ע"י התובע. שונים הדברים בנוגע ליתר הזכויות בנכס אשר לדידה לא נותרו לתובע זכויות כלשהן בהם לרבות ברכוש המשותף. היפוכו של דבר, התובע עצמו בנה יחידת דיור נפרדת בצד הצפוני – מערבי בצמוד ובסמוך לנכס ועושה בו שימוש ייחודי וכן הוא עושה שימוש ייחודי בחצר הנכס, בנטיעת עצים בה. התובע, גם בנה גג רעפים למרפסת דירתו המצויה בכניסה לנכס, כל זאת ללא היתר בנייה כדין. בנסבות אלו, אין לתובע להלין כנגדה על בניית התוספות בנכס.

4.הנתבעת מודה כי הקימה על חלק מגג הנכס דירה (ייקרא להלן-"התוספת בגג"). התוספת בגג נבנתה לפני מעל 7 שנים בידיעה ובהסכמה של התובע לאחר שהוא עצמו בנה יחידת דיור עבורו בסמוך לנכס. התוספת בגג נועדה למגוריה בה ביחד עם בתה לאור סכסוך שהתגלע בינה ובין בנה ובהמלצת מכובדים ליישוב הסכסוך בהפרדת מגוריה ממגוריו. בנסבות אלו היא גם חסמה את המעבר לגג מחדר המדרגות למניעת סכסוכים עם בנה המתגורר בנכס. בהתאם לכך, בנתה הנתבעת בהסכמת התובע את התוספת בגג וכן מדרגות ברזל חיצוניות המובילות לתוספת בגג (להלן-"מדרגות הברזל"). לדידה, אין לתובע ממילא כל זיקה וצורך לשימוש בחדר המדרגות שכן שלוש כניסות אחרות מובילות לדירתו.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

5.סעיף 27 לחוק המקרקעין , תשכ"ט- 1969 (להלן – "חוק המקרקעין") קובע: "מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו ,מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשותף חלק מסוים בהם".

סעיף 30 (א) לחוק קובע: : "בעלי רוב החלקים המשותפים ראשים לקבוע כל הנוגע לניהול הרגיל של המקרקעין ולשימוש הרגיל בהם". שותף, הרואה עצמו מקופח מקביעה בנוגע לשימוש במקרקעין רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות ובית המשפט יחליט "כפי שנראה לו צודק ויעיל בנסיבות העניין" (סעיף 30(ב) לחוק המקרקעין ובדומה לכך מצינו בסעיף 34 (8) לפקודת השותפויות [נ"ח] תשל"ח-1975 ).

סעיף 31 (א) (1) לחוק המקרקעין קובע כי כל שותף במקרקעין רשאי לעשות בו שימוש סביר "ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר " (ראו : ע"א 421/76 בר יואב נ' בר יואב, פ"ד ל"א (1) 263 ).

המסכת העובדתית:

6.המחלוקת בין בעלי הדין היא בעיקרה בשאלת חלוקת הירושה של אביהם המנוח של התובע ואחיו המנוח , אם היא כללה הסכמה למתן מלוא הזכויות בגג הנכס למנוח ולאחר פטירתו של המנוח, לנתבעת ויורשיו.

הנתבעת לא טענה כי הושגו הסכמות בין התובע למנוח לפיהן ויתר התובע על זכויותיו בגג הנכס כי אם טענה בכתב ההגנה (סעיף 10) כי לא נותרו לתובע זכויות ברכוש המשותף לנוכח בניית יחידת דיור בקומת הקרקע (להלן-"התוספת של התובע"; "המחסן"), נטיעה בחצר הנכס לשימוש ייחודי שלו וקירוי מרפסת דירתו. כנגד זאת לדידה, היא בנתה את התוספת בגג ומדרגות הברזל בהסכמת התובע.