אמ.די.הי. בניה ותעשיה בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת

לפני בקשה התובעת לעיכוב ביצוע הפקדת ערובה.

1.במסגרת החלטתי מיום 4.1.17, מצאתי להותיר את צו המניעה מיום 2.12.16 על כנו, עד להחלטה אחרת או סיום ההליך, זאת בכפוף להפקדת סך של 50,000 ₪ בקופת ביהמ"ש תוך 60 ימים, קרי עד ליום 15.3.17, וזאת בנוסף לסכום בסך 20,000 ₪ שהופקד בקופת ביהמ"ש עם מתן ההחלטה במעמד צד אחד. קבעתי, כי ככל שלא יופקד הסכום במועד, יבוטל צו המניעה. ביום 14.3.17 הגישה התובעת את הבקשה דנן.

2.לטענת התובעת, על החלטתי הוגשה בקשת רשות ערעור במסגרת בר"ע 28131-02-17, אשר על פי החלטת המותב שדן בבקשה, מצריכה תשובה. משכך, יהא זה מן הצדק לעכב את ביצוע ההחלטה המורה על הפקדת ערובה, עד למתן הכרעה בבקשת רשות הערעור, ולמשך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

3.הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, התובעת מבקשת לכרסם בהחלטת ביהמ"ש ובמאזן השיקולים שנשקלו על ידו. אין רלוונטיות לבקשת רשות הערעור שהגישה התובעת. אשר על כן, מבוקש להורות לתובעת להפקיד את הערובה לאלתר, או לקבוע כי צו המניעה פקע.

4.סעד זמני נועד להבטיח את קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות צו עשה, צו לא תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית המשפט ייתן, בנסיבות הענין (ס' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984- להלן: "התקנות").

5.המבחן לזיהויו של סעד זמני לפי הגדרה זו הוא מבחן פונקציונלי-תכליתי. לעניין זה קיים דמיון בין סעד זמני לבין החלטה על עיכוב ביצוע, אשר ניתנים על-מנת למנוע שינוי במצב קיים על מנת להבטיח את מימושו האפקטיבי של הליך משפטי. "על-כן ניתן לומר כי על-פי מהותו, צו הניתן לעיכוב ביצוע של פסק-דין על-מנת למנוע שינוי מצב עד למיצוים של הליכי ערעור, ניתן לצורך "הבטחת קיומו התקין של ההליך", והוא נופל לגדר הגדרה זו."(רע"א(עליון) 6448/01 עבד אל סלאם חיר נ' אלון לידאי, פ"ד נד(2)562).

11. בהתאם לתקנה 362 לתקנות, נדרש כי ביהמ"ש ישתכנע בקיומה של עילת תובענה ויביא בחשבון את הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני. דרישות אלה מקבילות, והן דומות בבסיסן, בשינויים המחויבים, לדרישות למתן צו לעיכוב ביצוע (ראו: ע"א 3191/99 בראשי נ' ויינשטיין ).

12.הדרישה להפקדת עירבון והאפשרות להורות על הפקדתו נועדו לשרת שתי תכליות עיקריות,

 "...להרתיע מלבקש סעדים זמניים במצבים שבהם אין לכך הצדקה עניינית או מטעמים פסולים (למשל – במטרה להכביד על הצד שכנגד), ולאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין נזקים שגרם הסעד הזמני למי שנגדו ניתן הצו באמצעות חילוט הערבון...החובה לפצות את בעל-הדין שכנגד היא סיכון שמבקש הצו נוטל על עצמו אם תידחה תביעתו" (ראו רע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ' עיריית בת-ים ). לשם מימושה של תכלית זו די בהוכחת הקשר בין עיכוב הביצוע לבין הנזק שנגרם.