ת"א 13345-06-11 סביר נ' קלמרו ואח'

 לפניי בקשת הנתבע מס' 1 לסילוקה על הסף של התביעה נגדו מחמת התיישנות.

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס 2,500,000 ש"ח שהגיש התובע ביום 9.6.11 נגד הנתבעים, עורכי דין במקצועם, בטענה כי התרשלו כלפיו בתקופה בה שמשו כפרקליטיו וייצגו אותו במאבקיו המשפטיים, אף הפרו כלפיו את חובת האמונים, חובות חקוקות והסכמים.

תביעה קודמת שהגיש התובע נגד הנתבעים במרבית העילות, אך לא בכולן, ביום 8.11.09 נמחקה ביום 5.4.11 בשל אי קיום הוראות בית המשפט (להלן – ההליך הקודם).

2.שורשיה של המסכת העובדתית המתבררת בבתי המשפט, מהיבט כזה או אחר, זה כבר העשור הרביעי, נטועים בחודש אוקטובר 1977, עת התגלע סכסוך בין התובע לבין עיריית אשדוד, שם עבד החל משנת 1961, שהתייחס לשיבוצו של התובע בעבודה. בשנת 1981 שכר התובע את שירותיו של עו"ד ירון סהר (להלן – עו"ד סהר) שייצג אותו במקצת ההליכים, לרבות בבית הדין המשמעתי. התובע פוטר בשנת 1985 שאז החלה סדרת תביעות מטעמו בבתי המשפט ובבתי הדין, בהן יוצג התובע בתחילה ע"י עו"ד סהר, ולאחר מכן ע"י הנתבעים.

3.מהלכי "רדיפת התובע אחר הצדק", כהתבטאותו, נחלקים לשלושה נדבכים, הניצבים זה על זה כמעין פירמידה: הראשון – הסכסוך המקורי והמר בין התובע לבין עיריית אשדוד עמה התדיין בבוררות, בבתי המשפט, בבית הדין למשמעת ובבית הדין לעבודה; השני – מערכת היחסים בין התובע לבין עו"ד סהר, שלטענת התובע ייצג אותו ברשלנות; והשלישי – מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים שנשכרו על ידו על מנת לייצגו בהמשך הדרך, אף לתבוע את עו"ד סהר, שאף כלפיהם טוען הוא לרשלנות, ועליה נסבה התביעה שלפני.

4.הנתבע 1, עו"ד עודד קלמרו (להלן – קלמרו) עותר לסילוקה על הסף של התביעה נגדו בטענה כי עילות התביעה נגדו נסמכות על אירועים שהתרחשו בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת ואשר נמשכו לכל המאוחר עד לחודש יוני 2002, עת התביעה דנן הוגשה נגדו רק בחודש יוני 2011, והאגרה בגינה שולמה רק ביום 30.10.12. נטען כי אף אם נחסיר מתקופה זו את התקופה בה היה תלוי ועומד ההליך הקודם, בייחוד מהמועד בו שולמה האגרה בעדו – הרי שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד סיום האירועים המגבשים את עילת התביעה, ומשכך יש להורות על סילוקה על הסף.

5.התובע משיב כי יש לדחות את הבקשה מחמת הסיבות הבאות: הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה; כי לצורך מניין התקופה אין רלוונטיות למועד תשלום אגרת המשפט של ההליך הקודם והיום הקובע למניין הוא יום הגשתו בפועל לבית המשפט; מתקיימים במקרה דנן נסיבות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) וכן סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – פקודת הנזיקין) המאריכים את תקופת ההתיישנות בנסיבות המקרה. בהקשר זה טוען התובע בתשובתו לבקשה' כי רק לאחר שקיבל לידיו את חומר הראיות, התברר לו כי קלמרו הפר את הסכם שכר הטרחה שכרת עמו וכי התרשל בטיפולו, ועל כן רק ממועד זה יש להתחיל את המניין. עוד טוען התובע כי יחסי הנאמנות בין הצדדים הסתיימו רק ביום 12.12.02 – המועד בו חדל קלמרו מייצוגו בבית הדין לעבודה – ומשנטען על ידו כי עסקינן בנאמנות, הרי מרוץ ההתיישנות מתחיל רק עם סיומה.

6.גורל הבקשה לשבט או לחסד יוכרע בהתאם ליום בו יחל מניין ההתיישנות, ולפיכך יש ליתן את הדעת להלכות בנושא:

א.לצורך היוולדה של עילת התובענה נדרש כי יהא בידי התובע כוח תביעה מהותי המאפשר לו לפנות לערכאות לזכות בבירור תביעתו, ולקבל את הסעד המבוקש. כוח תביעה מהותי זה מותנה ביכולתו הממשית והדיונית של התובע להעמיד את המחלוקת להכרעה שיפוטית בלא תנאי מוקדם [ע"א 189/00 ארנון וינברג נ' משה אריאן; ע"א 3319/94 פפר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רעננה].

ב.סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

סעיף זה מאריך את תקופת ההתיישנות בשל "גילוי מאוחר" של העובדות המהוות את עילת התובענה – בכך שהוא דוחה למעשה את יום עילת התביעה ליום בו התגלו מלוא עובדות התביעה לתובע, בתנאי שאי הידיעה קודם לכן לא היה תלוי בתובע [ע"א 165/83 בוכריס נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד לח(4) 554].

ג.מקום שהתובענה היא בגין עוולה בנזיקין בה גורם הנזק הוא חלק מעילת התביעה, יחול גם ההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין הקובע: