ת"א 13327-12-11 עדן לבונה - בנין השקעות ויזום (2000) בע"מ נ' נס - דן 1996 בע"מ

1. התובעת הינה חברה פרטית שעיקר עיסוקה בתחום הבניה, פיתוח ומסחר בנדל"ן.

2. הנתבעת הינה הבעלים ובעלת זכות החזקה במקרקעין הידועים כחלקה 189 בגוש 10008 בגבעת אולגה (להלן: המקרקעין).

3. ביום 24.7.08 הושגה בין התובעת לנתבעת הסכמה בדבר התקשרות בהסכם קומבינציה, ובין השתיים נחתם הסכם הלוואה לפיו הלוותה התובעת לנתבעת סכום של 500,000 ₪ כנגד התחייבותה של הנתבעת להחזיר את סכום ההלוואה עם הצמדה דולרית לכל המאוחר עד ליום 10.1.09. במעמד חתימת הסכם ההלוואה מסרה הנתבעת לידי התובעת שיק ביטחון לצורך הבטחת החזר ההלוואה (להלן: שיק הביטחון).

4. ביום 1.12.09 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם הקומבינציה, ובו נקבע כי הנתבעת מוכרת לתובעת חלק מן המקרקעין כנגד מתן שירותי בניה של בניין מגורים על המקרקעין.

5. בין הצדדים התגלע סכסוך, ובהתאם לתנית הבוררות שנקבעה בהסכם הקומבינציה פנו הצדדים להליך בוררות בפני כב' הבורר עו"ד דוד גילת (להלן: הבורר), על מנת לנסות להביא לסיום את המחלוקות ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט.

6. במקביל הגישה התובעת לביצוע בהוצאה לפועל את שיק הביטחון שנמסר לה על ידי הנתבעת (תיק הוצל"פ 16-11161-11-03). הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטר, בהסתמך על הטענה כי התובעת אינה זכאית להשבת כספי ההלוואה ובהתאם אינה זכאית להגיש לביצוע את שטר הביטחון. ביום 25.3.12 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן כנגד התביעה לאור טיעוניה בהתנגדות שהוגשה מטעמה, והתביעה נדונה בסדר דין רגיל.

7. ביום 23.4.13 הגישה הנתבעת בקשה להורות על עיכוב הליכים המתנהלים במסגרת התביעה, מחמת הליך תלוי ועומד המתנהל בין הצדדים בפני כב' הבורר עו"ד דוד גילת. ביום 23.5.13 התקבלה הבקשה וההליכים בתיק זה עוכבו עד למתן פסק דין סופי בהליך הבוררות.

8. ביום 24.6.13 ניתן תוקף של פסק בוררות להסכם פשרה שנחתם בין התובעת לנתבעת (להלן: פסק הבוררות). על-פי הסכמת הצדדים בהסכם הפשרה, על הנתבעת לשלם לידי התובעת סכום של 500,000 ₪ בתוספת מע"מ (בכפוף לאישור רואה חשבון) עד ליום 7.8.13, באמצעות עו"ד שמואל אריאלי (סעיף 1(א) לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 24.6.13). בהמשך להסכמה זו נקבע כי אם לא ישולם התשלום האמור במועד תימחק ההתנגדות בתיק ההוצאה לפועל והתובעת תהיה רשאית לפעול על מלוא יתרת החוק הפסוק.

9. ביום 30.1.14 אישרה כב' השופטת בלהה טולקובסקי את פסק הבוררות וניתן להסכם תוקף של פסק דין.

11. ביום 4.2.14 הגישה התובעת בקשה נוספת למתן פסק דין על יסוד פסק הבוררות שאושר על ידי בית המשפט המחוזי. המשיבה התנגדה לבקשה זו בטענה כי פסק הבוררות כולל בחובו חיובים הדדיים שלובים כאשר התובעת מצידה לא קיימה את התחייבויותיה על-פי ההסכם. המשיבה ציינה כי בשל הפרת ההסכם ובהתאם להוראת סעיף 1(יא) לפסק הבוררות הקובע כי "ככל שבעתיד תתעוררנה מחלוקות בין הצדדים הן תועברנה לדיון והכרעה בפני הבורר", היא פנתה בתביעה לבורר בטענה כי ההסכם הופר על ידי התובעת ועל כן יש להורות על ביטולו או לקבוע כי לא ניתן להמשיך בהליכי הוצאה לפועל כנגדה. נוכח טענה זו נדחתה בקשת התובעת למתן פסק דין.

12. ביום 19.1.15 ניתן פסק בורר אשר דחה את טענת הנתבעת בדבר הפרת ההסכם, קבע כי החיובים על פי הסכם הפשרה אינם מותנים ועל כל אחד מהצדדים לשאת בהם ללא תלות בחיובי הצד שכנגד. עוד נקבע בפסק הבורר כי הסכם הפשרה עומד בתוקפו ועל הצדדים להמשיך ולפעול בהתאם להוראותיו.

13. נוכח קביעות אלו של הבורר, ונוכח הוראות פסק הבורר שאושר ביום30.1.14, ביקשה התובעת כי ההתנגדות תדחה וישופעלו ההליכים. ביום 22.1.15 התבקשה תגובת הנתבעת לבקשה זו תוך 10 ימים. הבקשה הומצאה לנתבעת ולא הוגשה תגובה מטעמה עד היום.

14. בנסיבות שפורטו לעיל, ולאחר שהנתבעת לא עמדה בהוראות פסק הבורר מיום 24.6.13, ומאידך טענותיה בעניין פרשנות פסק הבורר נדחו בפסק דינו מיום 19.1.15, אני מורה על מחיקת ההתנגדות.

15. הליכי הוצאה לפועל בתיק 16-11161-11-3 ישופעלו.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"ה, 08 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.