ת"א 13284-02-15 כנפו נ' גינזבורסקי ואח'

המבקש הגיש תביעה כנגד המשיבים בגדרה עתר לפיצויים בשל פרסום לשון הרע בקשר עם מס' פרסומים שנעשו על ידי המשיבים ב"פייסבוק". הפרסומים נוגעים לפעולות שנעשו על ידי המבקש במסגרת תפקידיו הציבוריים של המבקש בעיריית אשדוד.

במסגרת הבקשה דנן עותר המבקש לכך שבית המשפט יורה על פיצול הדיון בשאלת האחריות לפרסום לשון הרע ובירור טענות ההגנה בעניין זה לבין שאלת הנזק וכן למתן הוראה על שינוי סדר הבאת הראיות כך שהמשיבים יגישו ראיותיהם תחילה ולאחר מכן תוגשנה ראיות המבקש.

בבקשתו מסתמך המבקש על פסק הדין שניתן ברע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני), [פורסם בנבו] (25.8.2014) (להלן: "עניין רוטר"), שם ניפסק כי בתביעות לשון הרע יש מקום במקרים המתאימים לכך לסטות מסדר הדין האזרחי משום שדיון בתביעת לשון הרע שונה בפרמטרים דיוניים אחדים מתביעה אזרחית אחרת.

בית המשפט העליון ציין בעניין רוטר כי בתביעת לשון הרע נהוג לפצל את המשפט לשלבים, נוהג שנובע בעיקרו מהוראות סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), ראשית מתקיים דיון בשאלת האחריות ולאחר מכן הדיון בשאלת קביעת הנזק. עוד ניפסק בעניין רוטר כי מקום בו הוחלט על פיצול הדיון והנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם, יש להורות על שינוי סדר הבאת הראיות, מהטעם שמדובר במקרה של מעין טענת "הודאה והדחה", שכן לתובע לא נותר להוכיח דבר מבחינה עובדתית והנטל מונח לפתחו של הנתבע.

לטענת המשיבים , אין לקבל את הבקשה נוכח ההכחשה כי הפרסומים מהווים לשון הרע. כן נטען כי לא הובא נימוק מצד המבקש באשר לתועלת שתנבע מפיצול הדיון באמצעות הפרדת הדיון בין שאלת האחריות לשאלת נזק ,עת ,עסקינן ,בתביעה לפיצויים סטטוטוריים בלבד ללא הוכחת נזק. על כן דרכי הוכחתה - פשוטות ואינן מצריכות קיום דיון נפרד.

מאחר שהתנאי לשינוי סדר הבאת הראיות הוא כי תינתן החלטה המורה על פיצול הדיון, הרי שבנסיבות שבהן אין מקום לפיצול הדיון אזי אין מקום להורות על שינוי בסדר הבאת הראיות.

דיון והכרעה

בהתאם להלכה שנקבעה בעניין רוטר, יש לדון ראשית בשאלת הצורך בפיצול הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק. ככל שיתברר שאין מקום להורות על פיצול הדיון הרי שממילא מתייתר הצורך לדון בשאלת סדר הבאת הראיות.

כב' השופט צ' זילברטל קבע כך בעניין רוטר :

"ואולם, כאשר מפוצל הדיון, כפי שכרגיל ראוי שייעשה בתביעות לשון הרע, כך שסוגיית הנזק אינה עומדת לדיון בשלב הראשון של המשפט, עשוי להיווצר מצב שהנתבע יחל בהבאת הראיות. מצב שכזה יווצר כאשר הנתבע אינו מכחיש את עצם הפרסום ואת היותו המפרסם, שכן אז לא נותר לתובע להוכיח דבר (בשלב זה)" [ראו פסקה 8 לפסק הדין בעניין רוטר].

במקרה שלפניי המשיבים אינם מכחישים את עצם הפרסום ואת היותם המפרסמים, אלא שלטענתם הפרסומים אינם מהווים לשון הרע שכן עומדות להם ההגנות הקבועות בחוק. נראה כי בנסיבות אלו בהתאם לעניין רוטר, דרך המלך היא לקבוע כי הדיון יפוצל כך שתחילה תידון שאלת האחריות בלבד, שכן כאמור המבקש אינו נדרש להוכיח דבר בשלב הראשון מעבר לקיומם של הפרסום וזהות המפרסם.

אחת התכליות לנוהג בדבר פיצול הדיון בתביעות לשון הרע, נובע מהוראותיו של סעיף 22 לחוק וכפי שנקבע ברע"א 3576/94 השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מה(4) 388, 392, (להלן: עניין "השיקמה הוצאה לאור") כלדהלן [ציטוט זה הובא גם בעניין רוטר, לביסוס הקביעה בדבר הצורך בפיצול הדיון]: