ת"א 13239-05-12נתנאל ואח' נ' מנור

תיק זה עניינו תביעה כספית בגין טענה לאי גילוי במהלך עסקת מכר נכס, שנקשרה בין המבקשים - התובעים, לבין המשיבה - הנתבעת. 

1. בתאריך 7.5.12 נעתר בית המשפט (כבוד הרשם יניב בוקר בתוארו דאז), לבקשת התובעים להטלת עיקול במעמד צד אחד על זכויותיה של הנתבעת בבנק הפועלים בסך של 450,000 ש"ח. בהמשך, לאחר דיון במעמד שני הצדדים, החליט בית המשפט ביום 17.6.12 להותיר את צו העיקול על כנו, עד לסיום הדיון בתובענה.

2. בתאריך 2.4.15 ניתן על ידי פסק דין בו דחיתי את התביעה, תוך חיוב התובעים בתשלום סך של 15,000 ₪ לנתבעת (בפסק דיני נפלה טעות סופר בסעיף 125 והכוונה הינה שהסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ).

3. בתאריך 16.4.15 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

4. בתאריך 21.4.15 הוגשה בקשה משותפת מטעם שני הצדדים, למתן ארכה להגשת תגובת הנתבעת לבקשה. בבקשה נרשם כי מוסכם על שני הצדדים כי צו העיקול יוותר על כנו עד למתן הכרעתי בבקשה.

5. לאחר שהתקבלה תגובת הנתבעת לבקשה הוריתי על מתן תשובה לתגובה, תוך הפניית התובעים לבר"ע (חיפה) 1598/07 מועצה מקומית ינוח – ג'ת נ' פריד עבאס (פורסם במאגרים משפטיים), שם נקבע כי עם דחיית התביעה צו העיקול פוקע וכי המסגרת הראויה להותיר על כנו סעד זמני שניתן במסגרת התביעה שנדחתה, היא בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור ולא בקשה לעיכוב ביצוע. תגובת התובעים אכן הוגשה והיא מונחת בפני וכעת עלי ליתן החלטתי בבקשה.

6. מאחר והתביעה נדחתה לא ניתן לעכב את ביצוע פסק הדין (ראה ספרם של חמי בן- נון וטל חבקין הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, עמ' 368). כאמור לעיל, הבקשה דנן הינה בעצם בקשה לסעד זמני בערעור, שכן טענותיהם של התובעים בבקשה, נסובות בעיקר על רצונם להותיר את צו העיקול הזמני על כנו, עד לסיום הדיון בערעור (ראה דנג"ץ 5393/00 שלמה זוננפלד נ' שר הפנים (פורסם במאגרים משפטיים)).

7. בנסיבות אלו החלטתי לראות בבקשה שבפני גם בקשה לסעד זמני בערעור.

8. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.