ת"א 13216-09-14 שרעבי נ' כליף

 התובע הגיש בתביעה דנן בקשה לצו עשה להחזרת המצב לקדמותו.

 תמצית טענות התובע

1. התובע היה הבעלים של דירה ברחוב פרישמן 41 בקומת המרתף. על הדירה נרשמה משכנתא ביום 6.8.09 להבטחת הלוואה שנטל התובע מאדם בשם רועי משולם, ובהתאם לשטר משכנתא שנחתם בין התובע לרועי משולם (להלן: "הדירה"). כיוון שהתובע לא עמד בתנאי המשכנתא, פתח רועי משולם תיק הוצל"פ, עו"ד בלומנפלד מונה ככונס נכסים על הדירה, הדירה נמכרה לנתבעת במסדרת הליכי הוצל"פ והועברה על שמה.

2. התובע טוען שהינו דייר מוגן מזה 38 שנה (סעיף 7 לכתב התביעה) של דירה נוספת באותו בניין, שלה קיר משותף עם הדירה שנמכרה לנתבעת. לטענת התובע לדירה שרכשה הנתבעת, צמודות "שתי נישות" מתחת למדרגות, ובשיפוץ שביצעה בדירה, היא חרגה מהשטח שרכשה, על חשבון שטח שהתובע מחזיק בו 38 שנה.

לטענתו, את השיפוץ בפועל ביצע ב"כ הנתבעת עו"ד שרעף, ובמסגרת השיפוץ הוא חרג לנכס שבתחום הדירה אותה מחזיק התובע בשכירות מוגנת, והשטח אליו פלשה הנתבעת במסגרת השיפוץ אינו שייך לדירתה.

3. לגרסת התובע, כאשר הדירה שנמכרה לנתבעת, הייתה בבעלותו, הוא הרס את הקיר הפנימי שבין הדירה שנמכרה לנתבעת, לדירה שהוא מחזיק בשכירות מוגנת, כך ששתי הדירות היו יחידה אחת. כאשר נמכרה הדירה לנתבעת הוא בנה חזרה את אותו קיר פנימי, כדי להפריד בין שתי הדירות. לגרסתו, במהלך השיפוצים הרסה הנתבעת את הקיר המפריד שהוא בנה והגדילה את חלל דירתה, תוך כדי השתלטות על שטח שהיה צמוד לדירה שבשכירות מוגנת .

4. התובע מפרט את ההיסטוריה של שתי היחידות וטוען שאינו פולש, אלא מחזיק בדירה בשכירות מוגנת, בהתאם להסכם עם הבעלים מיום 25.11.76 לפיו רכש בדמי מפתח זכויות בדירת חדר, אותה רכשה לאחרונה הנתבעת, והתגורר בה עם ילדיו. את כלי עבודתו אחסן במחסן שבחצר, כך שהשתמש בכל שטח החצר באופן בלעדי כפי שעשה הדייר הקודם. בינו לבין הבעלים היו סכסוכים והליך משפטי שבו הגיע להסדר פשרה, לפיו בין היתר הם ביטלו את טענותיהם בעניין עבודות שביצע התובע בחצר .

5. בשנת 1983 רכש בדמי מפתח מדיירים מוגנים חדר נוסף הצמוד לדירה הקודמת, שלאחר שמכן נמכרה לנתבעת, וערך לגבי החדר הנוסף הסכם דיירות מוגנת עם הבעלים. על פי הסכם הדיירות המוגנת האחרון, מטרת השכירות היא למגורים, למחסן ולעסק כך שבפועל, טוען התובע, הוא החזיק כדייר מוגן בכל שטח המרתף, בכל שטח הכניסה לירידה למרתף ובכל הגינה ,למעט שני מחסנים קטנים. בשנת 1986 נרשם הבניין כבית משותף והרישום לא שיקף את זכויותיו של התובע כדייר מוגן, מה שגרם למחלוקת משפטית עם הבעלים בשנת 1989. לגרסתו, גם אז הבעלים חזרו מכל טענותיהם, התירו לו לעשות שימוש בלעדי בכל החלקים שהחזיק וראו בו דייר מוגן בשתי היחידות שהחזיק, כולל בהצמדות. טוען התובע שבכל שאר החלקים בהם הוא מחזיק למעט הדירה שנמכרה לנתבעת הוא ממשיך להחזיק דייר מוגן .

תמצית טענות הנתבעת:

6. לתובע אין כל זכויות קנייניות במקרקעין, ואם קיימת זכות במקרקעין הינה של הבעלים ולא של התובע שמחזיק בה כדייר מוגן .

התובע עושה שימוש במקרקעין ללא רשות, ללא הסכמת הבעלים, תוך צבירת חובות של מיסים עירוניים וגרימת נזק לנתבעת. לנתבעת זכות קניינית בדירה שרכשה, והתובע לא הציג כל מסמך המוכיח שהשטח בו בוצע השיפוץ בחלק הפנימי של הדירה שרכשה ובבעלותה המלאה לאחר שהתקבלו כל האישורים מהעירייה, נלקח מהשטח בו מחזיק התובע בדיירות מוגנת.

הבעלים של הדירה הם היחידים שיש להם יריבות עמה, ולא לתובע המחזיק בדירה בדיירות מוגנת ופולש לשטח בניגוד לחוק ובניגוד להחלטות הרשות המקומית.