ת"א 1321-01-12 ריינהרץ נ' אלזסר ואח'

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה במסגרתה עתרה להורות להם לסלק ידם ממקלט ומסדרון, המהווים רכוש משותף, בבית ברחוב X בחיפה, להרוס כל בניה שבצעו במקום ולהחזיר את המצב לקדמותו. עוד עתרה התובעת, לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי בסך של 250,000 ₪, בגין שמוש ברכושה והפרת הוראות חוק המקרקעין ופקודת הנזיקין ו\או בגין עשיית עושר ולא במשפט.

2.כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שהצדדים מתגוררים בבית משותף, דו משפחתי, כאשר לכל אחת מהדירות צמוד מחצית מהרכוש המשותף. נטען, כי בקומת הקרקע של הבית המשותף נמצא מקלט הבית אשר הוא והמסדרון המוביל אליו מהווים רכוש משותף.

התובעת טענה, כי במועד אשר לא ידוע לה, במהלך השנים 2006 - 2010, פעלו הנתבעים שלא כדין וצרפו את המקלט לדירתם הסמוכה, כחלק בלתי נפרד ממנה, תוך כדי ביצוע עבודות שיפוצים בדירתם ובלי שיידעו את התובעת מראש על מעשיהם. לטענת התובעת, היא גלתה זאת רק במהלך שנת 2010, עקב תרגיל ירידה למקלטים כלל ארצי.

התובעת טענה, כי הנתבעים זלזלו בה ובזכויותיה החוקיות, תוך ניצול העובדה שהיא אלמנה מבוגרת וערירית. עוד ציינה, כי במשך פרקי זמן בשנה היא אינה שוהה בדירתה, אלא בביתה של אחת מבנותיה המתגוררת במושב בית יהושע.

התובעת טענה, כי מעולם לא הסכימה ולא הרשתה לנתבעים, לא בעל פה ולא בכתב, במפורש או מכללא, לשלוח ידם ברכוש המשותף ולבצע בו כל פעולה. לטענתה, חלה בעניין הלכת בית המשפט העליון בעניין רע"א 6339/97 משה רוקר ואח' נגד משה סלומון ואח', פ"ד נה(1) 199.

התובעת טענה, כי הנתבעים נהגו שלא בתום לב, הם פגעו בזכויותיה ברכוש המשותף וגרמו לה לנזקים, לרבות פגיעה בזכותה לבנות תוספת לדירתה. נטען, כי עצם העובדה שהנתבעים השתלטו על המקלט והמסדרון המוביל אליו, בתקופה בה עלולה העיר להיות מותקפת בטילים, פוגעת באפשרותה להתגונן ומסכנת את בטחונה.

עוד נטען, כי יש בפעולותיהם של הנתבעים כדי להפחית מערך דירתה של התובעת והיא בקשה לשמור על זכותה להגיש בהמשך חוות דעת לעניין ירידת ערך.

התובעת הוסיפה, כי מאז שהתגלו לה מעשיהם של הנתבעים בשנת 2010, היא פנתה אליהם פעמים רבות, באמצעות חתנה וב"כ, בבקשה שיחזירו את המצב לקדמותו ויפצו אותה על מעשיהם ואף התנהל מו"מ בין הצדדים. התובעת עתרה, אפוא, להורות על הסעדים המפורטים לעיל.

3.הנתבעים התגוננו מפני כתב התביעה והגישו כתב הגנה ארוך ומפורט. בראשית כתב ההגנה כפרו הנתבעים בטענה, לפיה שטח המקרקעין שבמחלוקת מהווה רכוש משותף וטענו כי מלכתחילה מדובר בשטח שבבעלותם, אשר הוצמד לדירתם. לטענתם, הם רכשו את דירתם בידיעה שהשטח הנ"ל הינו חלק מדירת הקרקע ובחזקה בלעדית ושימוש של בעלי דירת הקרקע, שהחזיקו גם במפתח לשער ברזל שהפריד בין הרכוש המשותף לבין השטח שבמחלוקת - שטח של 4 מ"ר ומסדרון המוביל אליו, שממילא אין בו די למשפחה אחת וברי כי הוא לא נבנה ולא יועד לשמש שתי משפחות. לצורך כך צרפו תשריט של הבית המשותף אשר נמסר לידיהם.

מבלי לגרוע בטענתם הנ"ל, ובהנחה שיקבע כי החלק שבמחלוקת הינו רכוש משותף, טענו הנתבעים כי לאור התנהגותה של התובעת במשך שנים ארוכות, עולה כי היא הרשתה להם לעשות שימוש בשטח שבמחלוקת וכי הם ברי רשות בלעדית, ייחודית, ובלתי הדירה בשטח זה. נטען, כי בעת שרכשה את דירתה, ואף לאחר מכן, לא מחתה התובעת, לא דרשה את הסרת שער הברזל ולא ביקשה לסלק את ידי הבעלים הקודמים מהמקום וכך יצרה מצג לפיו החלק שבמחלוקת, שבעיקרו היה אחרי שער ברזל, הינו חלק מדירת הקרקע. נטען כי הנתבעים רכשו את דירתם, כולל השטח שבמחלוקת, בהסתמך על מצג זה.