ת"א 12973-10-16

עיינתי בבקשת הנתבעת למתן רשות לסתור קביעת המל"ל, בתגובה ובתשובה. ראיתי לקבל הבקשה.

1. מדובר בתאונת דרכים מיום 11.11.15 שהוכרה גם כתאונת עבודה. ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה קבעה הנכות בשיעור 10%.

תשובת התובעת לבקשה נושאת עמה כוח שכנוע במה שקשור לעברה הרפואי של התובעת, כאשר הנתבעת הסתפקה במשפט בסיכום האשפוז ממרץ 2017, שהנו למצער אמביוולנטי. לשונית, לאור היעדר סימני פיסוק מתאימים, סובל הוא הן את פרשנות התובעת והן את פרשנות הנתבעת בשאלה אם יש או אין עבר ברכי. לפיכך , היות ועל המבקש לסתור קביעת המל"ל להצדיק בקשתו, שלא תיענה על נקלה; והיות ואין די בכל עבר רפואי ולו באיבר שנפגע בתאונה, אלא נדרש עבר משמעותי, כזה שהיה חשוב שיעמוד לנגד עיני הועדה ויש סבירות שהיה מביא לשינוי בעמדתה (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פס' 4); הרי שנדרשה הנתבעת להצביע על אותו עבר בברך על ידי הפניה למסמכים מן התיק הרפואי מעברה הטרום תאונתי של התובעת. היא לא עשתה כן. לכן יש לדחות נימוק זה כטעם למתן הרשות לסתור קביעת המל""ל. לא הומחש "עבר ברכי" כלל, ודאי לא משמעותי, כזה שהיה יכול להביא בסבירות לשינוי המסקנה בועדה, לו עמד בפניה.

2. הטעם השני שהציבה הנתבעת והוא למעשה עיקר בקשתה, נוגע לאפשרות שינוי מהותי שחל במצבה הרפואי של התובעת מאז נקבעה נכותה. אני מסכים שאין די בכל פוטנציאל תיאורטי לשינוי . מאידך אני מסכים שלא נדרשת ודאות אלא די בהצבעה על נתונים מהם עולה שיש פוטנציאל ממשי שחל שינוי מהותי במצבו הרפואי של הניזוק באותו תחום בו נקבעה נכותו.

3. בוארו הדברים ברע"א 4396/13 פלוני נ' הפול. שם נקבע כך:

"תובע המבקש להביא ראיות לסתור אינו נדרש להוכיח כי בהכרח חלה הרעה במצבו (או מנגד, הנתבעת לא תידרש במקרים המתאימים להוכיח כי חלה הטבה במצבו של התובע), אלא די בכך שבעל דין יצביע על כך שחל שינוי מהותי במצבו של הניזוק בפרק הזמן שבין מועד קביעת הוועדה לבין מועד הדיון בבית משפט, או למצער על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך."

4. ובכן האם המחישה הנתבעת שינוי מהותי או פוטנציאל ממשי לשינוי כזה?