ת"א 12926-12-14 אלטויל נ' מוקלשי

בפני בקשה לביטול פסק דין מיום 8.1.17 שניתן על ידי, וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים החליט ביום 4.1.17 כי פסק דין שנתתי ביום 2.12.17 הינו בטל. אציין כבר עתה, כפי שעמדתי על כך בפסק דיני מיום 8.1.17, כי הסיבה לסבך הדיוני נשוא בקשה זו הינו, העובדה כי בית המשפט המחוזי בירושלים, על אף שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטת העברה של בית משפט זה על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), אלא בית המשפט המחוזי בחיפה, אילו הצדדים היו מערערים על החלטת ההעברה, והם לא עשו כן, בחר לדון בהחלטה ולהחזיר את התיק לבית משפט זה (וראה דיון בהחלטה מעין זו בע"א 145/58 קלקודה נ' אגד (א.ש.ד.) אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד יג 260, בעמ' 264). החזרה זו נעשתה בלא שמי מהצדדים ביקש זאת.

דין הבקשה הנוכחית להידחות על הסף, בלא לבקש תשובה, וזאת מן הטעם, שעם כל ההבנה לסבך הדיוני אליו נקלע המבקש, אין בה הצדקה לביטול פסק הדין, אלא עסקינן בטענות ערעוריות על החלטת בית משפט זה, ומקומן של אלה בערכאות הערעור, ולא בבקשה נוספת לבית משפט זה. יכול היה המבקש לנקוט באחת ממספר דרכים: להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט זה מיום 2.12.16 לבית המשפט המחוזי בחיפה או בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.1.17 לבית המשפט העליון (ראה: ע"א 575/73‏ ‏סאלח נ' סאלח, פ''ד כח (2) 473). לחילופין יכול היה לפעול על פי פסק דיני מיום 8.1.17 ולהגיש את התובענה כתובענה לפירוק שותפות לבית המשפט המחוזי שלו סמכות מקומית, על פי סעיף 46 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: "פקודת השותפויות"). אציין בעניין זה כי דחייה מחוסר סמכות עניינית, על פי פסק דיני מיום 8.1.17, אינה יוצרת מעשה בית דין, ואינה מונעת להגיש את התובענה מחדש לבית המשפט המוסמך עניינית על פי ההחלטה (ראה: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 409-411).

בטרם אידרש לטענות התובע/המבקש, אציין שוב את ההשתלשלות הדיונית: ביום 27.9.16 התקיים דיון במעמד הצדדים בתיק זה. בית המשפט העלה בפני הצדדים את השאלה, האם אין עסקינן בתיק שעניינו למעשה שאלת פירוק שותפות, שהסמכות העניינית היחודית לדון בה הינה של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי הצדדים יתייחסו לשאלה זו עד ליום 15.11.16. הנתבע בהודעה שהגיש לבית המשפט ביום 24.11.16, לאחר אורכה שקיבל, הודיע כי אין בכוונתו להביע עמדה בנושא, ואילו התובע – המבקש כעת, בחר שלא להגיש כל הודעה. ביום 2.12.16 נתתי פסק דין מנומק ולפיו עסקינן בשאלת פירוק שותפות, ועל כן, נוכח העובדה כי מקום עסקה של השותפות הינו בבית לחם, ולנוכח הוראותיהם של סעיף 46 לפקודת השותפויות ותקנה 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הוריתי על פי סמכותי בסעיף 79 לחוק בתי המשפט להעביר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 4.1.17 החליט בית המשפט המחוזי בירושלים, בלא שהוגש ערעור על החלטתי, ובלא שמי מהצדדים טען זאת, כי החלטת ההעברה בטלה, והורה להחזיר את התיק לבית משפט זה, תוך קביעה כי סעיף 79 אינו מאפשר להעביר תיק למחוז אחר, אלא היה על בית משפט זה להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה, וכי בית משפט זה לא העלה בפני הצדדים את שאלת הסמכות המקומית. בית המשפט המחוזי בירושלים בהחלטתו לא התייחס כלל לשאלת הסמכות העניינית. משחזר תיק זה לפני החלטתי כי בית המשפט המחוזי בירושלים, שאינו משמש כערכאת ערעור על בית משפט זה, לא יכול היה להתערב בהחלטת ההעברה, והינו כפוף לה, כאמור בסעיף 79 לחוק בתי המשפט. עוד קבעתי, כי לא ניתן היה לומר על ההחלטה כי הינה בטלה, מבלי שהוגש ערעור עליה, וכאשר עסקינן בהחלטה שניתנה בגדר סמכותו הפונקציונאלית של בית משפט זה, גם אם סבור היה בית המשפט המחוזי בירושלים, כי בטעות יסודה. עוד ציינתי כי אינני סבור שנפלה טעות בהחלטת ההעברה. עם זאת קבעתי כי מאחר ואין בדעתי לנהל מירוץ סמכויות שלילי עם בית המשפט המחוזי בירושלים, ומאחר וקבעתי כי אין סמכות עניינית לבית משפט זה, עניין אליו לא התייחס בית המשפט המחוזי בירושלים בהחלטתו, אינני יכול לדון בתיק, ועל כן אני נאלץ לדחותו בהעדר סמכות עניינית, על פי תקנה 101(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת מבלי לפגוע באפשרותם של הצדדים לפתוח בהליך חדש בבית המשפט המחוזי המוסמך, על פי סעיף 46 לפקודת השותפויות. על החלטה זו נסובה הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין.

המבקש טוען כעת כי דין פסק דיני מיום 8.1.17 להתבטל, אם מחובת הצדק ואם משיקול דעתו של בית המשפט. לשיטתו, התיק היה לכל היותר אמור להיות מועבר לבית משפט אחר, ולא להידחות על הסף. עוד לשיטתו אין עסקינן בפירוק שותפות, ולכן הסמכות לבית משפט זה. עוד טוען הוא כי לכל היותר היה מקום להעביר את ההליך לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך לא לדחותו על הסף.

אינני מקבל טענות אלה. אכן, על פי תקנה 101(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא ידחה בית משפט תביעה מחוסר סמכות, אם ניתן להעבירה לבית משפט אחר. אלא מאי? בית המשפט כבר העביר את התיק לבית המשפט המוסמך – הוא בית המשפט המחוזי בירושלים, אך זה סירב לדון בו, על אף שהחלטת ההעברה לא נהפכה בבית משפט מוסמך. בנסיבות אלה "החזרת" התיק לבית משפט זה, לאחר שהאחרון קבע כי אינו מוסמך עניינית לדון בו לאו החזרה היא, וממילא אין מקום לדון שוב בשאלת הסמכות וליתן לצדדים שוב זכות טיעון בעניין. משכך, הדרך היחידה שנותרה הינה לדחותו בהעדר סמכות עניינית. אין חולק כי למבקש ניתנה זכות טיעון בשאלת הסמכות העניינית, והוא בחר שלא לנצלה, וגם לאחר ההחלטה בחר שלא לערער על החלטת ההעברה, על אף שההחלטה התקבלה על ידו עוד ביום הינתנה – 2.12.16, ולפיכך הינה כיום חלוטה. לפיכך, לא יכול היום המבקש להעלות טענות בשאלת הסמכות העניינית, וגם לא לטעון כי לא היה לו יומו בבית המשפט. גם האופציה החילופית בדבר העברת התיק לבית המשפט המחוזי בחיפה אינה מקובלת על מותב זה, הגם שהועלתה כאופציה בהחלטת בית המשפט המחוזי בירושלים. הטעם לכך הינו, כי בניגוד לעמדתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שכאמור אינו יושב כערכאת ערעור על בית משפט זה, בית משפט זה אינו סבור כי כאשר בית המשפט כבר דן ממילא בשאלת בית המשפט המוסמך, במסגרת החלטת העברה על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט, מנוע הוא מלהעביר את התיק למחוז אחר. יותר מכך, מסקנה זו גם מתחייבת מסעיף 79 עצמו, שכן העברה ביודעין לבית משפט שאינו מוסמך מקומית, תקנה לבית משפט הנעבר סמכות, שכן הקביעה בסעיף 79(ב) לחוק שבית המשפט הנעבר "לא יעבירנו עוד" חלה גם על העברה לבית משפט שאינו מוסמך מקומית (ראה: רע"א 3319/00 יאיר שור נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובנין, פ"ד נה (2) 817). אין כל הצדקה איפוא להעביר את התיק ביודעין לבית משפט שאינו מוסמך, ובכך להקנות לו סמכות, כאשר המחוקק הגדיר מיהו בית המשפט המוסמך. בית המשפט המחוזי בחיפה אינו אמור לדון בפירוק שותפות שמקום עסקה הינו בבית לחם.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: