ת"א 12853-02-14 כהן נ' תורגמן

התובע והנתבע מחזיקים יחד במניות חברת קיי.בי. מערכות נעילה בע"מ (להלן: "החברה"), בחלקים שווים. הצדדים הקימו את החברה בחודש ינואר 2011, כאשר הנתבע שימש כמנהל בפועל של החברה. החברה משווקת מוצרי נעילה, מידור וביטחון מתוצרת חברת Kaba (להלן: "קאבא") בזיכיון שמתחדש מדי שנה. כעולה מחוו"ד המומחה מטעם בית המשפט, קאבא היא חברה ציבורית ותיקה שמתמחה בפיתוח בקרות כניסה ופתרונות נעילה מתקדמים, ונחשבת לשחקן מרכזי ומוביל באירופה בתחום ה-high security.

עניינה של התביעה בטענות התובע לקיפוח מצד הנתבע. במסגרת התביעה התבקש בית המשפט להורות על היפרדות בין הצדדים בדרך של התמחרות (BMBY) או "רכישה החוצה", וכן למנות רו"ח מומחה שיקיים חקירה בקשר לפעילות החברה ויעריך את שוויה.

ביום 1.4.2015 הגיעו הצדדים להסדר פשרה (שהוגש לבית המשפט וסומן א'), לפיו בית המשפט ייתן פסק-דין על-דרך הפשרה, מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. על-פי הסדר הפשרה, התובע ירכוש את חלקו של הנתבע בחברה במחיר שייקבע על-ידי בית המשפט. לצורך זה, ימנה בית המשפט רו"ח שיעריך את שווי החברה, ובכלל זה את נכסיה והתחייבויותיה, וייתן חוות-דעת.

על-פי הסדר הפשרה, יקבע בית המשפט את המחיר שעל התובע לשלם לנתבע לאור חוות הדעת של המומחה ובהתאם לטענות הצדדים, כשבמסגרת זו ניתן יהיה לקבוע שחלקו של הנתבע יעבור לתובע ללא כל תשלום או אף כנגד תשלום של הנתבע לתובע. בית המשפט ייקח בחשבון במסגרת שיקוליו את טענות הצדדים והחברה זה כלפי זה ביחס לזכותו של כל צד לקבל כספים שמגיעים לו. כמו כן, הסכום שנפסק כשכר עבודה לזכותו של הנתבע על-פי החלטת בית המשפט בסך של 145,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין, יילקח בחשבון לזכותו של הנתבע במסגרת השיקולים בפסק-הדין. כן נקבע כי חברת ר.א. מערכות נעילה בע"מ (להלן: "ר.א. מערכות") המצויה בבעלות מלאה של הנתבע, תצורף להליך דנן.

חוו"ד המומחה

בהתאם להסדר הפשרה, מונה רו"ח זיו פרבר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). חוות הדעת העריכה את שווי החברה הן בשיטת היוון תזרימי מזומנים (DCF) והן בשיטת השווי הנכסי.

בהתאם לחוות הדעת, על-פי שיטת השווי הנכסי שווי החברה נאמד בסכום שלילי של 1.19 מיליון ₪. בחוות הדעת צוין כי על הערכה זו יתכן ויידרשו מספר התאמות. התאמה מסוג אחד עשויה להידרש בשל טענות חשבונאיות של הצדדים שהמומחה לא הכריע בהן. התאמה מסוג שני קשורה בשאלה אם יש לקחת בחשבון את שווי נכס המס מכוח ההפסדים הצבורים לצרכי מס בחברה, שערכו הנאיבי נאמד בכ-304 אלף ₪. לחוות הדעת צורפה טבלה המרכזת את השפעת כל אחת מטענות הצדדים על השווי הבסיסי ועל שווי נכס המס מכוח ההפסדים הצבורים.

המומחה העריך את שווי החברה גם על-פי שיטת היוון תזרימי המזומנים. המומחה ציין כי בשיטה זו יש לערוך תחזית מפורטת בנוגע לפעילות החברה, עד למועד שבו פעילותה היתה מתייצבת בהתאם לפוטנציאל הגלום בה. לטענת התובע, הסכסוך בין בעלי המניות הוא שמנע את המשך צמיחת החברה, אך בפועל קשה לקבוע כיצד הפעילות היתה מתפתחת, אם בכלל, אלמלא הסכסוך היה פורץ. לכן קשה להעריך באופן מבוסס מה יכול היה להיות שוויה בתרחיש זה.

על-כן, ניסה המומחה בחוות דעתו לאמוד, בסדרי גודל, את השווי שיכול היה להיות לחברה במחזורי פעילות שונים, תחת הנחה שהחברה היתה מצליחה להרחיב את היקפי הפעילות שלה, כפי שטען הנתבע. בהתאם לבדיקות המומחה, בהיקפי פעילות של עד כ-5 מיליון ₪ בשנה, שווי החברה בשיטת היוון תזרימי מזומנים נאמד בערכים שליליים. זאת, משום שבמחזורים אלה פעילות החברה לא היתה צפויה להניב רווחיות מספקת כדי לממן את צרכי ההון החוזר שהיו נחוצים לה כדי להמשיך בצמיחה, ולפרוע את החוב הפיננסי נטו שהיה מושקע בהקמת הפעילות. בהיקפי פעילות של 6-7 מיליון ₪ בשנה, שווי החברה היה נאמד להערכת המומחה בין 1 ל-1.5 מיליון ₪. בהיקפי פעילות גבוהים יותר של 10-8 מיליון ₪ בשנה, שווי החברה היה נע להערכת המומחה בטווח שבין 2.5 ל-3 מיליון ₪ בסדרי גודל.