ת"א 12852-09-14 בן דוד ואח' נ' גלסמן ואח'

בפני בקשה של המבקשים (להלן: "הנתבעים") לסלק את התובענה שהגישו המשיבים (להלן: "התובעים") על הסף בטענות, שהעיקריות שבהן הן העדר סמכות עניינית ומעשה בית דין.

התובעים הגישו תביעה להורות על ביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופטת רות רונן ביום 5.5.10 בת.א. 1089/07 (להלן: "פסק הדין במחוזי" ו"התיק במחוזי") מחמת מרמה וראיות חדשות, וכן להורות על ביטול פסק הדין, אשר ניתן בערעור שהוגש על פסק הדין במחוזי, ע"א 4779/10 ו-ע"א 477/10 על ידי בית המשפט העליון ביום 4.4.12 (להלן: "פסק הדין בעליון") גם כן מחמת מרמה וראיות חדשות.

טענת התובעים בקצרה היא, כי הם העבירו לחשבון הנתבעים בשוויץ סכום בסך של 460,000$, עובדה שהוכחשה על ידי הנתבעים בהליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים, ו"כיום, בעקבות השינוי שחל במצב המשפטי בשוויץ, ניתן לפעול לקבלת הראיה אשר מוכיחה, מעבר לכל ספק, כי העדויות לפיהן התובעים (הנתבעים דכאן- ע.ר.) לא קיבלו את התשלום הנזכר לעיל, הנה עדות שקר" (סעיף 5 לכתב התביעה).

רקע רלוונטי בקצרה

הצדדים היו שותפים ליבוא משותף של קורקינטים ומכירתם בישראל ובחו"ל בשנת 2000. הנתבעים תבעו את המשיב 1 (להלן: "התובע") בתביעה, שתחילתה בבית משפט השלום, ולאחר מכן הועברה לבית המשפט המחוזי, לתשלום סכומים שלטענתם לא שולמו להם. לנתבעים (התובעים בתיק במחוזי) היו תביעות לגבי התחשבנות וסכומים שלא שולמו להם בגין הפעילות, שהתחלקה בין פעילות בארץ, שרובה נדחתה בפסק הדין במחוזי (למעט עסקאות היפרטוי ומגה מרט בגינם נפסקו 153,504 ₪), לבין פעילות בחו"ל, שלגביה התביעה התקבלה ובית המשפט פסק בגינה לנתבעים (התובעים בפניו) 1,548,705 ₪.

אציין, כי לעניין הפעילות בחו"ל נקבע בפסק הדין במחוזי כי התובע טען בפניו "כי הסכום של $420,000 הועבר לתובעים (הנתבעים בתיק זה- ע.ר) בשתי העברות. מוקי (התובע בתיק זה- ע.ר) אמר לתובעים כי עליהם למסור לו מספר חשבון בשווייץ, וכי מארק אלעיני יעביר אליו את הכסף. מוקי הצהיר (בס' 56 לתצהירו) כי רונן נתן לו פתק ועליו רשם את פרטי החשבון – שם החשבון ומספרו (הפתק לא הוצג). מוקי טען כי ביום 13.12.00 הועבר סך של $173,400 מחשבון הבנק שלו בשווייץ, שלאלעייני היה יפוי כוח לפעול בו, לחשבון אחר בשוויץ, שהוא לטענתו החשבון שפרטיו נמסרו לו על ידי רונן. אישורי ההעברה צורפו כנספחים נ/10 ונ/11. הנתבעים טענו כי ביום 19.1.01 בוצעה העברה נוספת בסכום של $246,000 מחשבון מוקי בשווייץ לחשבון שלטענתו של מוקי מספרו נמסר לו על ידי רונן. גם על העברה זו צורפו אישורים (נ/ 13 ו-נ/ 14 )..." (פסק הדין במחוזי, עמ' 12 סעיפים 35-36).

כב' השופטת רונן בפסק הדין במחוזי מציינת לעניין העברות בנקאיות אלה כך: "הנתבעים בקשו לברר את זהות בעל החשבון שאליו הופקדו הסכומים השנויים במחלוקת. הנתבעים פנו בבקשה לפי חוק עזרה משפטית בין מדינות התשנ"ח – 1998 , אולם לא התקבלו כל נתונים מהבנק בשווייץ ביחס לכך עד למועד כתיבת פסק הדין. מאחר שההחלטה ביחס לבקשת הנתבעים ניתנה עוד ביום 20.1.08, לא מצאתי לנכון להשהות את ההליך פרק זמן נוסף, לצורך קבלת התשובה (שספק אם תתקבל, וספק אם יהיה בה כדי להועיל לנתבעים)." (סעיף 39 עמ' 13 לפסק הדין במחוזי).

אכן, כבר ביום 20.1.08 נדונה בפני כב' השופט א. אורנשטיין בתיק במחוזי, בקשה שהגיש התובע להורות ליועץ המשפטי לפעול על פי חוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק העזרה המשפטית"). השופט אורנשטיין קיבל את הבקשה והורה לפעול על פי חוק העזרה המשפטית, אך תשובת בית המשפט בג'נבה מיום 30.6.08 (צורף במסגרת נספחי 6 לתביעה) הייתה, שהבנק "ממנו הפרטים היו אמורים להתקבל החליט להסתמך על החובה שבדין לשמירת הסודיות הבנקאית. עקב כך, הוא מסרב להיענות לבקשת גילוי מסמכים."

יש לציין כי נעשה ניסיון נוסף להשגת זהות בעלי חשבונות הבנק בשוייץ לאחר שלב ההוכחות בתיק במחוזי ואף ניתנה ארכה מסוימת בשלב הגשת הסיכומים (ראו החלטת כב' השופטת רונן מיום 6.1.09) אולם גם ניסיון זה העלה חרס.