ת"א 12827-11-14 בר גיל ואח' נ' יצחקי ואח'

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

המשיב הגיב על הבקשה והתנגד לה.

המבקש השיב על התגובה.

סמכותו של בית המשפט לדחות תביעה על הסף נקבעה בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

במקרה שלפנינו מבקש הנתבע להסתמך על הסכם פשרה שנכרת בין המשיב, התובע דכאן, לבין חברת הביטוח "כלל" באשר לתשלומי תגמולי ביטוח.

ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

המבקש טוען כי הינו סוכן ביטוח אשר היה שלוחה של "כלל" ולכן משנקבע בהסכם הפשרה כי התשלום הינו לסילוק גמור סופי ומוחלט של טענות ודרישות התובע "כלפי החברה ו/או מי מטעמה.." הרי שההסכם מסלק גם את תביעת המשיב נגד המבקש (שהינו "מי מטעמה") ומונע ממנו מלנהל את התביעה דנן.

המשיב הבהיר בתגובתו כי אין עסקינן בתביעה לתגמולים בהתאם לפוליסת ביטוח או לתשלום בחסר אלא למעשה התביעה הינה תביעת נזיקין בעילת רשלנות מקצועית (אשר שוויה תואם את החוסר בתגמולי הביטוח).

בית המשפט נוטה לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על דחיית התביעה במקרים יוצאי דופן.

"הנחיה כללית, שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה, היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה". די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל-פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק באיבה." (השופט אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית בעמוד 138)

הטענות הינן כבדות משקל ונטענו בטרם הובאו הראיות. בשלב זה סבורני כי דחיית התביעה מהווה סעד קיצוני וכי יש לאפשר לתובע את יומו בבית המשפט כאשר סוגיית ההוצאות תידון בתום ההליך ובהתחשב בבקשה שהוגשה לסילוק על הסף.

היות והעובדות שנויות במחלוקת אף לא ניתן להורות לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב לעניין השאלות המשפטיות שהועלו במסגרת הבקשה.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.