כ.ב. נ' הישאם שייח' ח'ליל ואח'

לפני בקשת הנתבעים להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה לפיצויים שהגישה התובעת, בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה דרכים מיום 23.08.2010, עת עלתה לאוטובוס בו נהג הנתבע 1, בדרכה מעבודתה לביתה, ובטרם התיישבה, החל האוטובוס בנסיעתו והיא מעדה, נפלה ונחבלה בכתף ימין (להלן: "התאונה").

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה".

ביום 18.08.2011, קבעה הועדה של המל"ל, כי לתובעת לא נותרת נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה (להלן: "הועדה הראשונה"), וקבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 15%. עיון בפרוטוקול המל"ל מספר 524144 מיום 18.08.2011 בפרק ממצאים ונימוקים נרשם כך:

"מבנה רגיל של חגורת כתף ימין יתכן וקיים סלסול קל של שריר אינפרה ספינאטוס. טווח קישוריות בכתף בגדר נורמה בהשוואה לזיזי בשנגר כולל תנועות סיבוביות. אין להרגיש אי יציבות של הכתף. תנועות פסיביות ללא קריפיטזיות. כח גס של השריר שמור. לפי פענוח צילום כתף ימין 31/2 שבועות לאחר הארוע, ללא פתולוגיה גרמית או סחוסית. לפי מסמכים רפואיים המשיכה טיפולים פיזיוטרפיים לשיפור תנועות מפרק הכתף גם כ-3 חודשים לאחר האירוע."

בפרק "אבחנה" נרשם: "מ/א פריקת כתף ימין"

בפרק סיכום ומסקנות נכתב כך:

"לדעת הפוסק מצבה ...וקובע נכות כדלקמן: